בגן החכמה עמודים 115-116

וְזֶה עִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מֵהַתָּם, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, אֲזַי יֵשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן עַצְמִי אֲמִתִּי, וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ מַה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַף אֶחָד עָלָיו, וַאֲפִלּוּ שֶׁיִּצְחֲקוּ עָלָיו וְיִלְעֲגוּ לוֹ, זֶה לֹא מְעַנְיֵן אוֹתוֹ בִּכְלָל. וְזוֹ נְקֻדָּה שֶׁשַּׁיֶּכֶת רַק לְאָדָם שֶׁחַי עִם הָאֱמוּנָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא חַי עִם הַשֵּׁם וְלֹא עִם בְּנֵי אָדָם. וְזֶה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי יִשּׁוּב דַּעַת פָּשׁוּט: וְכִי אִם בְּנֵי אָדָם לֹא יַגִּידוּ שֶׁזֶּה טוֹב, אָז זֶה כְּבָר לֹא טוֹב?! אֲבָל מִי שֶׁחַי בְּלִי אֱמוּנָה, שִׂמְחָתוֹ הִיא חִיצוֹנִית, מִמֵּילָא הוּא תָּלוּי בְּמָה שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, וּבָרֶגַע שֶׁרַק מְדַמֶּה לְעַצְמוֹ שֶׁיִּתָּכֵן וְתִהְיֶה עָלָיו אֵיזוֹ בִּקֹּרֶת קְטַנְטֹנֶת וְכָל שֶׁכֵּן צְחוֹק אוֹ לַעַג, מִיָּד הוּא מִתְכַּוֵּץ וְנִבְהָל.

וְתֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁמִּי שֶׁחַי אֶת הָאֱמוּנָה, הוּא לֹא צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ, בִּשְׁבִיל לֹא לְהִתְרַגֵּשׁ מִמַּה שֶּׁאוֹמְרִים עָלָיו, כִּי זֶה פָּשׁוּט לֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל, כִּי הוּא חַי רַק עִם הַשֵּׁם, וּמִמֵּילָא זֶה דָּבָר שֶׁבָּרוּר לוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁאִם הַשֵּׁם נָתַן לוֹ בֶּגֶד מְסֻיָּם, אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר, זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, לָכֵן הוּא מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל, מַה יַּגִּידוּ אֲנָשִׁים אוֹ שֶׁמָּא יִצְחֲקוּ מִמֶּנּוּ.

לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ בָּאֱמֶת

וְאַל יִטְעֶה הַקּוֹרֵא וְיַחֲשֹׁב שֶׁעַכְשָׁו, מֵאַחַר וְלָמַד אֶת מִנְהֲגֵי הַתָּם, אֲזַי אִם יִרְצֶה לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְהִדָּמוֹת לוֹ וְלִחְיוֹת חַיֵּי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת, הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בָּאָרוֹן שֶׁל סָבוֹ אֵיזֶה בֶּגֶד יָשָׁן וּמְגֻשָּׁם וְלִלְבֹּשׁ אוֹתוֹ.זֶה אֵינוֹ נָכוֹן כְּלָל – לְכַתְחִילָה צָרִיךְ כָּל אָדָם לִרְצוֹת שֶׁלֹּא לְהִתְבַּלֵּט כְּלָל, אֶלָּא יִהְיֶה מֻטְמָע בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וּמְעֹרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּבְוַדַּאי, אִם יֵשׁ לוֹ מַה לִּלְבֹּשׁ, יִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּם מִתְלַבְּשִׁים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵשׁ אֵיזֶה צֹרֶךְ אוֹ הֶכְרֵחַ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, אוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, כִּי זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה, וְזֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לָאָדָם, אֲזַי לֹא יִתְחַשֵּׁב בְּדַעַת הַבְּרִיּוֹת, רַק יַחֲשֹׁב מַהוּ רְצוֹן הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

דֻּגְמָא לְכָךְ הִיא, כְּשֶׁהוֹלֵךְ בִּלְבוּשׁ יְהוּדִי בְּאֵזוֹר שֶׁל גּוֹיִים, שֶׁלֹּא יָחוּשׁ עַל לַעֲגָם כְּלָל. וְכֵן אָדָם שֶׁגָּדַל בְּחֶבְרָה שֶׁרְחוֹקָה מִקִּיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְרוֹצֶה לָשִׂים כִּפָּה עַל הָרֹאשׁ, לֹא יָחוּשׁ לַמַּבָּטִים וְלַהֶעָרוֹת שֶׁל מַכָּרָיו. אוֹ אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה לְהוֹסִיף בִּצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא תַּחֲשֹׁב לְרֶגַע מַה יַּגִּידוּ, וְעוֹד וְעוֹד מַצָּבִים שׁוֹנִים לְפִי הָעִנְיָן.

מְסֻפָּר עַל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן, שֶׁבְּנַעֲרוּתוֹ אָהַב מְאֹד לָלֶכֶת לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית לִשְׁמֹעַ אֶת רַבִּי נָתָן, וְאָבִיו הִתְנַגֵּד לוֹ בְּכָל תֹּקֶף וְלֹא הִרְשָׁה לוֹ לָלֶכֶת. אַךְ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן הָיָה מִתְחַמֵּק וְהוֹלֵךְ. בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת הָאָב הִכְנִיס אֶת רַבִּי שִׁמְשׁוֹן לְחֶדֶר סָגוּר, וְלָקַח לוֹ אֶת הַבְּגָדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרֹחַ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, אֲבָל הַנַּעַר שֶׁכִּסּוּפָיו הָלְכוּ וְגָדְלוּ כְּכָל שֶׁהִתְקָרְבָה הַשָּׁעָה לָלֶכֶת לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, חִפֵּשׂ דֶּרֶךְ לָצֵאת, וּמָצָא בָּאָרוֹן בִּגְדֵי עֲבוֹדָה מְגֻשָּׁמִים שֶׁל אֵיזֶה אִכָּר גּוֹי, שֶׁכְּכָל הַנִּרְאֶה הוּנְחוּ בַּבַּיִת כְּמַשְׁכּוֹן עַל אֵיזוֹ הַלְוָאָה. הַנַּעַר לֹא הִסֵּס, לָבַשׁ בְּגָדִים אֵלּוּ, קָפַץ מֵהַחַלּוֹן, רָץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהִגִּיעַ בְּדִיּוּק כְּשֶׁהִתְחִיל רַבִּי נָתָן לִמְסֹר אֶת שִׁעוּרוּ. כְּשֶׁרָאוּהוּ הַחֲסִידִים פּוֹרֵץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְשֻׁלְהָב, פָּנָיו אֲדֻמּוֹת וְהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי אִכָּר, צָחֲקוּ כֻּלָּם לְמַרְאֵהוּ הַמְבַדֵּחַ, אֲבָל רַבִּי נָתָן נָעַץ בְּתַלְמִידוֹ הַצָּעִיר מַבָּט חוֹדֵר, וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בַּלָּאט. הוּא לֹא רָאָה שׁוּם דָּבָר מַצְחִיק. הוּא רָאָה רַק אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַנַּעַר, וּבְמַעֲמָד זֶה הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ טוֹבָה נִצְחִית, בִּזְכוּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָשָׂה.