בגן החכמה עמודים 143-144

מִשִּׂיחָה זוֹ מוּבָן, שֶׁבְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, גַּם בְּשִׂיא הָעֲלִיָּה, לְעוֹלָם הָאָדָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת מֻשְׁלָם בְּיַחַס לַבּוֹרֵא – לָכֵן עָלָיו לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה, וְהָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִים.
וְעוֹד מוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן תִּנְיָנָא מט:

לְפִי גַּדְלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּתְנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא וּבְהִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא, שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עַל הָאָדָם מַה שֶׁרָאוּי, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת, וְהוּא רוֹצֶה מְאֹד בְּהָעוֹלָם, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ בְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד, וְיִהְיֶה-שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה-עַל-כָּל-פָּנִים, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה וְהֵן בְּמַעֲשֶׂה, כִּי גַּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הִיא גַם-כֵּן עֲשִׂיָּה, כִּי גַּם בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה יֵשׁ מַחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחֲשָׁבָה כַּנַּ”ל וּמָה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ מִמֵּילָא, אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל:

בְּשִׂיחָה זוֹ מוּבָא הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדְּבָרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, אֲפִלּוּ יַעֲשֶׂה הָאָדָם אֵיזוֹ תְּנוּעָה קְטַנָּה שֶׁהִיא לֹא לִכְבוֹד הַשֵּׁם, כְּבָר רָאוּי הוּא שֶׁיָּבוֹא עָלָיו מַה שֶּׁרָאוּי ח”ו, אַךְ הָרַחֲמִים שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּלִי סוֹף, הֵם הַמַּחֲזִיקִים אֶת הָאָדָם וְאֶת הָעוֹלָם, וּמִמֵּילָא גַּם אִם הָאָדָם עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, עָלָיו לִזְכֹּר שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא רַחֲמָן, וְאִלּוּ הָיָה מְדַקְדֵּק עִמּוֹ, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְלָכֵן גַּם עַכְשָׁו יִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, רַק לְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד.

קֶרֶשׁ קְפִיצָה

עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת, הִיא קֶרֶשׁ הַקְּפִיצָה לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת האר”י ז”ל, כֵּיצַד זָכָה לְמַדְרֵגָתוֹ הַגְּבוֹהָה וּלְהַשָּׂגוֹתָיו הַנִּשְׂגָּבוֹת, וְאָמַר שֶׁזָּכָה לְכָךְ רַק בִּזְכוּת שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת שֶׁהָיְתָה לוֹ.

החיד”א ע”ה כּוֹתֵב, שֶׁהַשָּׂכָר שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמִצְוָה, הוּא פִּי כַּמָּה וְכַמָּה גָּדוֹל מֵהַשָּׂכָר עַל עֶצֶם הַמִּצְוָה. וּבָזֶה מְתֹרָץ הַקֹּשִׁי שֶׁיֵּשׁ בַּפָּסוּק בִּתְהִלִּים: “וּלְךָ- אֲדֹנָי חָסֶד כִּי-אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵהוּ” (תהלים סב יג), שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא מוּבָן: אֵיזֶה חֶסֶד יֵשׁ בְּמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵהוּ? אֵין זֶה חֶסֶד אֶלָּא יֹשֶׁר: הָאָדָם עָשָׂה מִצְוָה – וְעָלָיו לְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַמִּצְוָה כַּדִּין, וְלֹא בְּתוֹר חֶסֶד, בַּמֶּה זֶה שׁוֹנֶה מֵאָדָם שֶׁבִּצַּע עֲבוֹדָה וּמְשַׁלְּמִים לוֹ – וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ שֶׁזֶּה חֶסֶד?

וְנַסְבִּיר זֹאת עַל פִּי מָשָׁל: בְּבֵית חֲרֹשֶׁת מְסֻיָּם יֶשְׁנָהּ מְכוֹנָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁמִּי שֶׁמַּפְעִיל אוֹתָהּ מְקַבֵּל שָׂכָר, נֹאמַר – מֵאָה שְׁקָלִים לְשָׁעָה. וְהִנֵּה, מִי שֶׁמַּפְעִיל אֶת הַמְּכוֹנָה, כָּל זְמַן שֶׁמְּבַצֵּעַ אֶת תַּפְקִידוֹ בִּשְׁלֵמוּת, בְּוַדַּאי הוּא יְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ – מֵאָה שְׁקָלִים, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הוּא מְדֻכָּא וְשָׁבוּר, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה. בְּכָל אֹפֶן, כָּל זְמַן שֶׁהָעֲבוֹדָה מִתְבַּצַּעַת, הוּא יְקַבֵּל רַק מֵאָה שֶׁקֶל. אֲפִלּוּ אִם יִרְקֹד כָּל הַיּוֹם תּוֹךְ כְּדֵי הַפְעָלַת הַמְּכוֹנָה, הוּא לֹא יְקַבֵּל אֲגוֹרָה יוֹתֵר, כִּי מְשַׁלְּמִים לוֹ עַל הַפְעָלַת הַמְּכוֹנָה וְלֹא עַל הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבָּהּ הוּא עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְגַם לֹא מַפְחִיתִים לוֹ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה בַּמְּכוֹנָה בְּעַצְבוּת וְדִכָּאוֹן, הָעִקָּר – הַמְּכוֹנָה עָבְדָה שָׁעָה – תְּקַבֵּל מֵאָה שֶׁקֶל.

אֲבָל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה, הוּא מְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת שָׂכָר גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה עַל הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת, וְזֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק: וּלְךָ הַשֵּׁם חָסֶד – כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵהוּ. מַהוּ “כְּמַעֲשֵהוּ”? – כְּמוֹ שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת הַמִּצְוָה: אִם עָשָׂה אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה, הוּא יְקַבֵּל עַל זֶה שָׂכָר נוֹסָף, וְזֶהוּ בְּוַדַּאי חֶסֶד.