היסודות לבנין החינוך

בשבוע שעבר, הזכרנו, שכאשר אנחנו מגדלים ילדים שטועמים לעיתים קרובות, בעיות בזוגיות ושלום בית- עלינו לדעת שאנחנו מגדלים אותם על חבית מלאה אבק שריפה.

בכל ויכוח ומריבה חדשה שלנו ההורים, אנחנו מוסיפים עוד אבק שריפה לחבית.

הילדים שלנו פיקחים מאוד, והם מבינים ומרגישים כל תנודה רגשית שלנו ההורים.

בדרך כלל, בזמני מריבה או אפילו בזמני ויכוח קל, הם מפחדים וחוששים ולכן הם שותקים.

אך אם היינו יכולים לשמוע את רחשי הלב שלהם, היינו מתביישים.

לעיתים הילדים אפילו מעיזים, ודורשים מאיתנו להפסיק, ואין בושה גדולה מזו.

נושא ה”שלום בית” וקשיי התקשורת הזוגית בין ההורים, הוא עניין מרכזי, שעולה בכל נושא חינוכי ובכל שכבת גיל, נושא זה טעון מאוד מבחינה רגשית ולכן עלינו להציגו בכל הזדמנות עם הורים, ובפרט בבואנו לדון על בעיות משמעת בגיל הרך.

למי החצי השני?

חכמינו מספרים, על אדם עשיר שלא השכיל לכבד את אביו.

למרות שידע שאביו חסר אמצעים וחסר בית, לא עשה מאומה כדי להביא רווחה לאביו.

מעולם לא הציע לו עזרה ואף לא הסכים להכניסו לביתו. הבן התגורר בבית מפואר, ישן בחדר מוסק ונעים, מיטות הבית היו מוצעות סדיני משי רך ומלטף, ושמיכות נעימות ומחממות היו פרוסות עליהן.

לעומת זאת האב, ישן ברחובה של עיר על ספסל, מכוסה בכמה סמרטוטים וקופא מקור.

מידי כמה ימים היה מגיע הסבא לבית בנו, נוקש על הדלת, מנסה להיכנס, אך האבא היה דוחה את אביו הסבא, בלך ושוב.

והנה פעם אחת, ראה הנכד בדרכו לבית הספר את הסבא בביזיונו, על הספסל, ולבו נחמץ.

בשכלו הישר, הבין הבן שמשהו אינו כשורה בהתנהגותו של אביו כלפי הסב.

החליט ומיד עשה, מידי יום משתדל היה להביא לסבא מעט אוכל מהבית, בהיחבא, כך שהאב לא ידע ולא ירגיש. ואמנם, הסבא הכיר לו טובה והגיב בברכות חמות ואהבה כנה.

באחד מימי החורף הקפואים כשמד המעלות הורה לכיוון האפס, פנה הסב לנכדו וביקשו כי יאמר לאביו שהוא קופא מקור, אולי יאות להביא לו מעיל להתעטף בו. הבן הגיע הביתה וסיפר לאביו בדמעות את דברי הסב.

האב ברשעו לא התרגש, לב אבן שכן בקרבו. אך בנו הציק לו ונידנד. מבלי לחשוב פעמים שלח את הבן לעליית הגג: “שם, באחת הפינות, בין החפצים הישנים מונח לו מעיל חורף ישן, קח אותו לסבא שלך!”.

כעבור דקות ארוכות ירד הבן מעליית הגג, האב שביקש לראות את המעיל, נדהם לראות כי בידי הבן רק חצי מעיל ישן. “היכן החצי השני, מדוע גזרת אותו?” שאל בכעס

“את החצי השני, אני שומר בשבילך אבא, כשאתה תהיה זקן ויהיה לך קר, אתן לך אותו…”

מה המסר

אין זה מעניינינו, אם אותו אב הבין את המסר, יתכן גם שהתפקיד אותו נטל הילד בסיפור זה – לחנך את אביו – לא מיועד עבורו.

אך אין ספק, שסיפור זה מעורר בלבו של כל מתבונן מספר נקודות הראויות לבדיקה, הוא מעורר מחשבות אודות הדוגמה האישית ומעלה הרהורים על כיבוד הורים.

נכון, המקרה הוא קיצוני, אך תמיד במטרה למדוד דרך ממוצעת, כדאי להקצין ולראות כיצד הדברים נראים בקיצוניות.

היסודות לבניין החינוך

כדי שילדינו לא יהיו אלו המחנכים אותנו, וכדי שאנו נהיה אלו המחנכים אותם, עלינו להראות דוגמה אישית טובה, הנהגות מתוקנות, מעשים ישרים ודיבורים נקיים.

כאשר נהיה ישרים איתם, יהיו גם הם ישרים איתנו, כך נניח בע”ה את היסודות לבניין אישיותם. הילדים ילמדו כיצד אנחנו מתמודדים עם הניסיונות וכך גם הם יוכלו לשתף אותנו בהתמודדות שלהם.

ואני לא מדבר רק על הורים למתבגרים, אלא בעיקר להורים לילדים בגיל הרך, כי שם זה מתחיל.

הילדים מבינים הכל

לילדי הדור שלנו, ניתנה מתנה לא כ”כ נעימה: “שכל, פקחות והבנה”.

הילדים שלנו, מבינים הכל, קשה להסתיר מהם דברים, הם ניחנו בטביעת עין חדה, הם שומעים טוב, ובמיוחד את השיחות שלנו באנגלית או בצרפתית אחרי דלת המטבח או חדר השינה.

הילד יודע לזהות ולהבחין בשפת הדיבור ושפת הגוף שאנו משדרים לבן הזוג, והבעיה היא שהוא לא תמיד יכול להבין שישנם מצבים “מתוחים” שבהם לפעמים מותר להתווכח ואולי אפילו לריב.

מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א אמר פעם בכנס הורים: “אין יותר ילדים אומללים ומסכנים, מילדים שחווים בעיות של “שלום בית” ובמיוחד ילדים להורים גרושים”.  

חובה עלינו להיזהר כפליים

עלינו להפנים, כי כל מילה שלנו נמדדת, כל הערה ומריבה נחרטת. אני בטוח שאף אחד מאיתנו אינו רוצה ילדים עם בעיות, חסרי בטחון עצמי או מפוחדים וכבויים.

ולכן אנחנו חייבים לשמור על שטח סטרילי. נקפיד על לשון וסגנון מכובד, זה לטובת ילדינו ולטובתינו.

אם נשכיל להבין שכל מריבה פוגעת בילד שלנו- אנחנו נתאמץ, נשתדל ונבליג. כמו שאומרים “בשביל הילדים” זכרו היטב, הילד אינו וותרן, וכשהוא יגדל הוא יבין עד כמה ההתנהגות האנוכית שלנו ההורים גרמה לו להיות “בעייתי” מבחינה נפשית כמו שהוא עכשיו. נלמד לוותר בשביל הילדים שהרי אף אחד לא רוצה להיזדקן עם חצי מעיל.