בגן החכמה עמודים 355-356

וְעוֹד מוּבָא בחז”ל (סוטה י), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּכָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עַל מוֹת בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, וְאָמַר: בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בּנִי אַבְשָׁלוֹם מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, וְשׁוּב אָמַר: בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי, בִּשְׁמוֹנֶה קְרִיאוֹת אֵלּוּ שֶׁקָּרָא לִבְנוֹ, הֶעֱלָה אוֹתוֹ מִשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנֹּם וְהֵבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּמִכָּאן אָנוּ רוֹאִים אֶת גֹּדֶל כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, לְהַעֲלוֹת אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מִשִּׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנֹּם וְאַף לְהָבִיא אוֹתוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

וְנִכְנַס אֶל הַבַּעַל-שֵׁם, וְהִטָּה עַצְמוֹ אֵלָיו כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ (הַיְנוּ אֶת הֶחָכָם הַנַּ”ל) וְאִם יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וְאָמַר אֶל הַבַּעַל-שֵׁם: הַאַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הֶחָכָם, שֶׁשָּׁלַח הַשֵּׁד וּנְשָׂאוֹ, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא רְאִיתִיו? הֱשִׁיבוֹ: הֵן. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ וְיוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם: בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְךָ מְקוֹמוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ, רַק שֶׁלֹּא יֵלְכוּ כִּי אִם אֲנִי וְאַתָּה. וְהָלְכוּ יַחַד וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁיָּדַע, וּבָאוּ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁהֵם מֻנָּחִים בָּעֳבִי טִיט וָרֶפֶשׁ וּכְשֶׁרָאָה הֶחָכָם אֶת הַמִּינִיסְטֶר, צָעַק אֵלָיו: אָחִי! רְאֵה, שֶׁהֵם מַכִּים וּמְעַנִּים אוֹתִי כָּל-כָּךְ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בְּחִנָּם…

כָּאָמוּר, הֶחָכָם אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאוּלַי הוּא טוֹעֶה, וְשֶׁאוּלַי הוּא חַיָּב, וְזֶה מַגִּיעַ לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ עֲווֹנוֹת וכו’. וְזֶהוּ הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאֱמוּנָה, כִּי כָּל הָאֱמוּנָה וְהָאֱמֶת, וּלְמַעֲשֶׂה כָּל הַיַּהֲדוּת, עוֹמְדִים עַל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, שֶׁ”אֵין יִסּוּרִין לְלֹא עָווֹן”, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט יֹשֶׁר וֶאֱמֶת, וּמְעַט אֱמוּנָה, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, הַכֹּל זֶה “מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה”, וְהַכֹּל בְּצֶדֶק, וּכְשֶׁקּוֹרֶה לוֹ מַשֶּׁהוּ, הוּא מִיָּד מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

הַבִּיטוּ וּרְאוּ! לְאֵיזוֹ תְּהוֹם נָפַל הֶחָכָם הָרָשָׁע וְהַמְרֻשָּׁע הַזֶּה, שֶׁאַף שֶׁבִּתְחִלָּה הָיְתָה לוֹ אַהֲבָה עִם הַתָּם, וְגַם הָיוּ לוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת וְיֹשֶׁר, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהָלַךְ אַחַר חָכְמָתוֹ, הוּא נָפַל לְכָאֵלּוּ כְּפִירוֹת, עַד שֶׁאִבֵּד אֶת הַכֹּל. וְגַם עַכְשָׁו, שֶׁמִּתְיַסֵּר שָׁנִים רַבּוֹת בְּכָאֵלֶּה יִסּוּרִים לְלֹא גְּבוּל, לֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל שֶׁזֶּה בָּא לוֹ בִּגְלַל שֶׁהוּא טָעָה בְּדַרְכּוֹ. וְכָךְ הָיָה לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ – הֶחָכָם לֹא הִתְעוֹרֵר מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ, וְגַם כְּשֶׁהִכּוּ אוֹתוֹ עַל שֶׁבִּזָּה אֲנָשִׁים, גַּם אָז לֹא הִתְעוֹרֵר לְהָבִין שֶׁהוּא עָשָׂה עָוֶל. וּלְבַסּוֹף הוּא נִלְקַח לַמָּקוֹם שֶׁנִּלְקַח, וְהִתְיַסֵּר שָׁם כַּמָּה שָׁנִים. וְעַתָּה, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה פִּתְאֹם אֶת הַתָּם וְאֶת הַבַּעַל שֵׁם, הַאִם הוּא מִתְעוֹרֵר וּבוֹשׁ בְּמַעֲשָׂיו, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַבַּעַל שֵׁם שֶׁלָּעַג לוֹ, מַגִּיעַ לַגֵּיהִנֹּם בִּשְׁבִילוֹ? לֹא וָלֹא, הוּא מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ: אָחִי, רְאֵה שֶׁהֵם מַכִּים וּמְעַנִּים אוֹתִי כָּל כָּךְ – בְּחִנָּם…!

גָּעַר בּוֹ הַמִּינִיסְטֶר: עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ וְאֵין אַתָּה מַאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר, וְלִדְבָרֶיךָ אֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים? עַתָּה רְאֵה; הֲלֹא זֶה הוּא הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁהָיִיתָ כּוֹפֵר בּוֹ, וְהוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהוֹצִיאֲכֶם (וְהוּא יַרְאֶה לָכֶם הָאֱמֶת) וּבִקֵּשׁ הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל מִן הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁיּוֹצִיאֵם וְיַרְאֶה לָהֶם, שֶׁזֶּהוּ שֵׁד וְאֵינָם אֲנָשִׁים, וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁעָשָׂה-וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל הַיַּבָּשָׁה, וְלא הָיָה שָׁם רֶפֶשׁ כְּלָל, וְאֵלּוּ הַמַּזִּיקִים הַנַּ”ל נַעֲשׂוּ עַפְרָא בְּעָלְמָא, אָז רָאָה הֶחָכָם הַנַּ”ל וְהֻכְרַח בְּעַל כָּרְחוֹ לְהוֹדוֹת עַל הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ וְכוּ’…

מַה נִּשְׁתַּנָּה שֶׁעַכְשָׁו הֶחָכָם מוֹדֶה? הֲרֵי גַּם קֹדֶם לָכֵן הוּא רָאָה דְּבָרִים עַל-טִבְעִיִּים? אֶלָּא, עַכְשָׁו שֶׁהֶחָכָם רָאָה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם שֶׁכָּפַר בּוֹ, שֶׁהוּא שֶׁבִּטֵּל אֶת כָּל יִסּוּרָיו, הוּא הָיָה חַיָּב לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. וְזֶה עִנְיַן הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיק שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר רוֹאִים אֶת כֹּחוֹ לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת, בְּעַל כָּרְחֲךָ מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם. סִבָּה נוֹסֶפֶת: אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַסֵּר כָּל כָּךְ, וְחָשַׁב שֶׁאֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁמְּיַסְּרִים אוֹתוֹ בְּחִנָּם, וּלְפֶתַע רָאָה שֶׁהַכֹּל נֶעֱלַם וְלֹא הָיָה כְּלוּם, הָיָה חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ וּמִמֵּילָא לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּפַר בָּהֶם.