אויר טהור וקדוש

מפניני הפרשה: “וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה” (בראשית מה,ג)

שמה של הפרשה לפנינו ‘ויחי’. לכאורה היה אמור להיכתב וימת. שהרי הפרשה הזו מביאה לידי סיום לא רק את חומש בראשית אלא גם את כל מעשה הבריאה, היווצרות האנושות והתרבויות השונות מאברהם אבינו וכמובן התמקדות בשושלת של עם ישראל ‘ואעשך לגוי גדול’, תוך התייחסות לשלושת האבות הקדושים וארבעת האמהות הקדושות על סיפור חייהם, כל אחד ואחת הניסיונות הפרטיים, הזוגיים והמשפחתיים שעברו בהתאם למסלול חייהם המדויק, בשימת דגש להתהוות העם הנבחר, הקדוש, עם השם, עם ישראל. 

יעקב אבינו מעמיד את שניים עשר שבטי ה’

יעקב אבינו ע”ה זוכה ומעמיד את שניים עשר השבטים. האדם הראשון היה אמור להעמיד את י”ב השבטים הקדושים שנאמר “זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו” (בראשית ה,א) זה בגימטריה = י”ב כנגד יב בנים שהיו צריכים להיות תולדותיו. אולם בשל החטא הקדמון נפגם שם השם ונלקחה ממנו הזכות. 

מסורת היתה בידי האבות הקדושים שאחד מהם אמור להקים ולהעמיד את י”ב השבטים. כאשר יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן הוא הגיע בדרך להר המוריה ולקח שניים עשר אבנים, הוא לא ידע שהם שניים עשר האבנים שהיו על גבי המזבח שבו יצחק אביו נעקד, וכאשר רצה להיווכח אם הוא הראוי שם אותם למראשותיו, וכך התפלל “יודע אני שגזר הקב”ה להעמיד שניים עשר שבטים. אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן, ואני אם מתאחות הן שתים עשרה אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. ואכן כולם התאחו. ונעשו לאבן אחת. באותה השעה ידע יעקב אבינו שהוא עתיד להעמיד י”ב שבטים, שבטי ה’. 

בפרשה הקודמת יעקב מתוודע לעובדה שיוסף בחיים והוא לא נטרף, יתרה מזו, הוא אף משנה למלך במצרים, הוא השליט הוא המושל הוא המשביר. בכך חיה שוב רוחו בידיעה ששניים עשר ילדיו חיים וההבטחה מתקיימת. (חלילה אם לא היו 12 השבטים הרי זהו חורבן של העולם). 

אריכות ימים ואריכות שנים

יעקב יורד למצרים יחד איתו יורדים כולם, כל הצאצאים וכל המקנה, הרכוש והשפע הן הרוחני והן הגשמי. מצרים מתברכת בכל טוב בזכותו. ‘ויחי’. למה קוראים חיים? האם מתייחסים לחיי אדם לפי הגיל הכרונולוגי שלו, כלומר כמה שנות חיים הוא חי כאן? האם ההתייחסות היא להספק הרוחני, היינו אריכות ימים? 

אנו יודעים שמה שחשוב בעולם הזה מתייחס לאריכות ימים ולווא דווקא לשנים. ישנם אנשים מבוגרים בעלי גיל מופלג אבל ריקנים ופוחזים. מסכנים. לעומתם צעירים נחל נובע ומקור חיים כפשוטו. 

כמובן שגם אריכות שנים חשובה ביותר ואנו תמיד מתפללים גם לאריכות שנים. יעקב אבינו ע”ה זכה לאריכות ימים ושנים. יחד עם זאת זכה שגם כל שניים עשר ילדיו חיו אף על פי שידע ברוח קודשו שכאשר ירד מצרימה הגלות של עם ישראל מתחילה. 

הצדיק חי וקיים לעולם

הסבר נוסף, ‘ויחי’, הצדיק לעולם אינו נפטר. הצדיק לעולם חי וקיים. גם אם נשמתו הסתלקה לגנזי מרום הוא יכול ומסוגל לפעול ישועות יותר מבחייו. הצדיק בבחינה שלעולם הוא חי וקיים גם אם לא בגופו, “ויְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו” (בראשית פרק מט פסוק לג)  מיטה לא נאמרה בו, ואמרו רז”ל, יעקב אבינו לא מת. 

בעל הטורים פרש את הפסוק ‘ויחי יעקב בארץ מצרים‘, הם החיים הטובים ביותר שהיו ליעקב, הן אותן השנים במצרים. שם, במצרים החשוכה חי יעקב אבינו חיים רוחניים בתכלית השלמות. כיצד ייתכן שבארץ החשוכה ביותר, המלאה טומאה, קליפות נוראיות, ניאוף זוהמה זנות וכל אנשיה משוקצים ומתעובים וטמאים במידה שאין לשער, אין לה אח ורע, ולכן גם נקראה “ערוות הארץ”, כיצד שמה יעקב אבינו חי חיים הכי טובים? הרי זה אמור להיות הפוך, הצדיק אמור להרגיע בכל רגע ייסורי תופת וצער ממש על החושך והגיהינום. 

הצמח צדק, האדמור הזקן הסביר תשובה נפלאה; לפני שיעקב ירד לארץ מצרים, לארץ גושן, ביקש מיהודה שילך ויבנה שם בתי מדרש, קדושים וראויים לשבת וללמוד בהם ובכך טהר וקידש את אדמת המקום ולפיכך בהכרח כל האוויר היטהר ונהיה כבתוך האוויר הטהור והמחכים של ארץ ישראל, ויכלו לחיות שם חיים רוחניים בצורה המושלמת ביותר.

לקדש ולטהר את האוויר

מכאן נלמד יסוד חשוב ביותר – עלינו לטהר ולקדש את המקום בו אנו חיים.. ואין זה משנה היכן נמצאים אפילו כדוגמת ארץ מצרים, ברגע שמקימים קהילה קדושה, העושה כרצון השם ומקדשת שם שמיים ברבים, מקימים בית כנסת, בית מדרש, מקוואות, שיעורי תורה המקום מיטהר ומתקדש בקדושת ארץ ישראל וניתן לחיות בו חיים מלאים ושלמים הן גשמיים והן רוחניים.

זכות הקיום של עם ישראל

מכאן חשוב ליישם – עלינו לטהר ולקדש את האוויר על ידי מעשים טובים, חסדים, לימוד תורה, שיעורי תורה גם לנשים ולבנות חשוב לא פחות, לימודי קדושה וטהרה, שמירת טהרת המשפחה, כשרות, שבת. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות וגם אם זה לא לשמה יבוא לשמה. זה הכוח שלנו. זה החיות שלנו. זוהי זכות הקיום שלנו, של עם ישראל! אל תוותרו עליה.

חזק חזק ונתחזק!