מצווה חביבה

הפעם חייבים לפרסם את הנס, לספר
עליו, להציג את הרבדים הסמויים שאולי
חלקנו לא מכירים. המפה על השולחן,
הספרים ביד, והנה זה מתחיל…
 
 
שעת בוקר מוקדמת. קרני שמש חמימות של חודש כסלו המגיעות עד לשולחן במטבח מלטפות את חלוני. הרחוב כבר התעורר ואני ישבתי לי בנחת לשתות את הקפה של הבוקר. ציוץ הציפורים והשקט מסביב הוסיפו נופך חגיגי לשלוות הבוקר המיוחד – יום שליש, כ"ה בכסלו, היום בו כל בית ישראל הדליקו נר ראשון של חג החנוכה. חיוך גדול היה על פניי כשהמבט הופנה אל החנוכייה החדשה.
 
"השנה", כך אמרתי, "ב"ה, נדליק נרות בחנוכייה עם שמן ופתילות. זו זכות גדולה להדר במצווה…"
 
השולחן כאילו עמד בדד, טרם נערך לכבוד מסיבת החג. המפה הלבנה כבר מוצעת עליו, כאילו מחכה לרגע המיוחל.
 
"הפעם, אני רוצה להוסיף נופך מיוחד כיאה לחג קדוש ומלא אורות", חשבתי לעצמי. "את הנס חייבים לפרסם. לספר עליו, להציג את הרבדים הסמויים שאולי חלקנו לא מכיר". פתחתי כמה ספרים, למדתי, והנה זה מתחיל…
 
משמעות הניסים בחג החנוכה (הרב יוסף בן פורת)

א. הניסים בחנוכה היו בשני מישורים. האחד – בשדה הקרב, אשר בו ניצחו המעטים את הרבים והחלשים את החזקים. והשני – בתוככי בית המקדש, אשר בו השתנו חוקי הטבע, ומעט השמן הכפיל את כוחו פי שמונה. נמצא פך קטנטן שהיה אמור להספיק בקושי ליום אחד בלבד ונעשה נס. ולו זו בלבד, אלא שהספיק לשמונה ימים.

ב. לכל נס – שמשמעותו שינוי סדרי הטבע – יש מטרה ועלינו לחפשה.
 
שינוי חוק טבע ראשון – שבו מנצחים מעטים את הרבים, חלשים את החזקים. הרי הגיוני ומתבקש שצבא חזק ומשוריין ינצח צבא מדולדל בחיילים ללא אמצעי לחימה. הצבא היווני היה ידוע בגודלו, בחוזקו ובאכזריותו. לצבא היווני היו פילים וסוסים משוריינים (המשולים לטנקים של היום) קשתות וחיצים, כידונים ושריון לגוף (המשולים לרובים ושכפ"צים של היום).החיילים היו חזקים, מאומנים היטב בלחימות ובשדה הקרב, לעומת החשמונאים היו חלשים, אנשי תורה ולא לחימה, נטולי ידע וניסיון במלחמות ובקרבות פנים מול פנים.
 
שינוי חוק טבע שני – שבו מספיק השמן שנמצא בפך קטן וטהור, שהיה סגור וחתום בחותמו של כהן גדול, לדלוק ולהאיר שמונה ימים, בעוד שכמותו הייתה מספיקה בקושי ליום אחד בודד!
 
מאז התקינו החכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונה ימים האלו, שתחילתם בכ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות לגלות ולפרסם את הנס. הימים הללו נקראים חנוכה, כלומר : חנו-כה, שביום כ"ה בכסלו חנו מאויביהם.
 
ג. בתקופת החשמונאים השתלטה התרבות ההלניסטית שמקורה ביוון העתיקה על העולם. אותה תרבות ביטאה את האמונה במוחשי ובגשמי ואת הכפירה ברוחני-אלוקי. למעשה, תרבות יוון הביאה עימה את הכפירה לעולם ובבורא עולם, כדוגמת מסיבות וימי משתה, התערבבות של נשים וגברים וכן ניאוף גדול מאוד (שעל זה נענשו אח"כ עם ישראל במשתה של אחשוורוש הרשע).
 
ד. רוב היהודים בארץ ישראל הסתגלו לתרבות ההלניסטית שהוקירה מאוד את תענוגות הגוף הגשמיות, וחדלו מלקיים את מצוות התורה וחוקיה. גם ברית מילה הפסיקו לעשות, לברך על החודש ולשמור שבת. אולם אותו רשע, אנטיוכוס, שרצה להמיר את ישראל על דתם לא ידע כי על עם ישראל נאמר: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). אלו היהודים ששמרו על דתם בקנאות לעגו לאותו עריץ ולמדו את תורת השם ביתר שאת ובמרץ רב, ובעת שחשו בסכנה ברחו למדבריות, שם למדו בתוך מדבריות חשוכות (מועדי ישראל אבות ובנים).

ה. היחידים – הבודדים – שיצאו למלחמה אבודה מראש, בטחו באלוקים שיעמוד לצידם ויושיעם. "מי לה', אלי…" צעק מתתיהו החשמונאי כהן גדול בביטחון גמור בבורא עולם. הוא ידע כי השם הוא מעל הטבע ויכול לשנות בקלות את החוקים הכפופים לו. בורא עולם, שראה את מסירות נפשם של אותם מעטים היוצאים לתוך מלחמה רק מתוך אהבתם אליו, נסך בהם עוצמה, גבורה והצלחה, כך שהצליחו להביס ולהניס את כל הצבא היווני!

ו. הניסים שנעשו הצליחו ליצור את המהפך ולהחזיר את האמונה אל מקומה.יהודים רבים חזרו אל חיק היהדות ולאמונה בבורא עולם. "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.."
 
חביבה מצוות הדלקת נרות חנוכה, שהם זכר ודוגמא למנורה שהייתה בבית המקדש. וכמה חביבה המנורה שהייתה במקדש, שהעלאת נרותיה שקולה כנגד כל הקורבנות!
 
אמרו ישראל, הקדוש-ברוך-הוא שברא חמה ולבנה המאירות את העולם כולו, חפץ שנדליק לפניו נרות? מצווה זו שנצטווה בה ישראל הראתה להם כי הקדוש-ברוך-הוא חפץ במעשיהם, הוא שרוממם מכל עם ולשון, והוא שהאיר להם תמיד ולאורו הלכו. לא ביקשו היוונים אלא לעקור מישראל אמונה זו של רוממות וקדושה שלמעלה מדרך הטבע, ושיהיו ישראל עושים כל מעשיהם לפי הטבע, לכבד את החזק ולבזות את החלש, להתבטל בפני הרבים ולבטל את המועטים, לכך אמר אנטיוכוס, ראש צוררי ישראל מבין היוונים, לחילותיו: מצווה אחת עצומה יש בידם, אם אתן מבטלין אותה מיד כבר הם אבודים. ואיזו? הדלקת המנורה. מיד עמדו וטימאו כל השמנים.
 
וכעת, שלא כבה הנר הזה, הרי נר זה עלה ונתעלה יותר והוא דולק ומאיר בכל בתי ישראל בכל מושבתם שמונה ימים בשנה, ובכל נפשות ונשמותיהם הוא דולק ומאיר בכל ימות השנה. (מועדי ישראל לאבות ובנים, חודש טבת).
 
חג אורים שמח, רוחמה.