לא עבד של אף אחד!

הרב שלמה קרליבך זצ"ל אמר פעם,
שהסוד לאהוב את כולם הוא "לא להיות עבד
של אף אחד". היום, כשהעבדות היא לא
רק עם שרשראות ברזל וצליפות של שוט,
איך יודעים באמת לאהוב את כולם?
 
 
לא מזמן 'צללתי' בקריאה עמוקה בספרו של הרב שלום ארוש – בגן  החכמה. לא הייתי מסוגל להפסיק לעצור לרגע. וזה לא קורה לי הרבה בחיים, שספר תופס אותי ומשפיע עלי כל כך.
 
ואז, הגעתי לאחת הפסקאות בספר שעוררה בי שאלה.
 
הרב שלום ארוש מסביר בפסקה זו שחלק מעבודת השם של אברהם אבינו הייתה שהוא היה בעברו האחד של העולם, כלומר הבדיל עצמו משאר העולם כאילו לא היו קיימים. בהמשך, אומר הרב, שכל אדם שרוצה לעבוד את השם באמת צריך לרצות לנהוג כך – להבדיל עצמו מאחרים כאילו אינם קיימים.
 
איך אפשר לקבל את זה? איך יכול להיות שאברהם אבינו חי את חייו כאילו הוא היחיד בעולם רק עם בורא עולם, בעוד שהתורה מספרת לנו את כל העובדות הנפלאות על אברהם אבינו במקומות רבים? התורה בעצמה מתארת את אברהם אבינו כאיש חסד עצום, את מצוות הכנסת האורחים הנפלאה שהייתה לו, אדם נפלא שמפיץ את האמונה והשלום ומקרב את כולם באהבה, מכניס לתודעת הציבור את העובדה שיש בורא לעולם. ולכל הדברים האלה צריך להיות בקשר עם אנשים לא להיבדל מהם, לא כך?
 
כאשר הקב"ה אמר לאברהם: "…וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". (בראשית יז, ה) בדברים אלה, למעשה, הקב"ה כיוון את אברהם לייעוד שלו – להיות אבא של כל אומות העולם. אתם מתארים לעצמכם באיזו דרגה רוחנית הוא היה צריך להיות כדי לקבל תפקיד כזה? איך אברהם אבינו יכול היה להיות גם דתי-קנאי שמבדיל את עצמו מהעולם, ומצד שני, הדמות של האבא האוהב והאהוב של כל אומות העולם? ברור שלא לזה התכוון הרב שלום ארוש בדבריו, כאשר אמר שאברהם חי את חייו כאילו היה לבד עם בורא עולם.
 
כדי להבין את הכוונה העמוקה והאמיתית שבדברי הרב שלום ארוש, עלינו ללמוד עוד פסקה מספרו, דברים שמהווים קו מנחה לאורך כל הספר. הרב ארוש אומר לנו שהיצר הרע מנסה תמיד להפריע לנו, לשכנע אותנו לא לשמוח במה שהשם נותן לנו. ועל ידי שמסית אותנו לעשות השוואות עם אחרים ולבדוק למי יש "יותר" ולמי "פחות" ממה שיש לנו, היצר רוצה שנשכח עובדה מאוד פשוטה וברורה – שבורא עולם החליט מזמן, אפילו מששת ימי בראשית, מה כל אחד מאיתנו צריך בדיוק כדי למלא את המשימה שלו כאן בעולם. וזה גם נוגע לעניין היעד של הפרט והיעד של הכלל.
 
מכיוון שכל אחד מאיתנו יכול להשיג רק את מה שהוא צריך להשיג עם מה שבדיוק ניתן לו, לכן אין שום עניין להסתכל ולבדוק מה יש או אין לאחרים. אין לזה שום קשר אלינו. אבל אנשים בלי אמונה לא יכולים להסתדר בלי לעשות השוואות. הם תמיד מודאגים לכן מודדים עצמם מול אחרים: חברים, משפחה, קרובים, ובכל התחומים: כלכלית, חברתית, השכלה וכו'. אבל אלה שחיים עם אמונה, בכל אופן, הם כמו התם בסיפור המעשה המתואר בספר זה – מעשה  בחכם ותם מאת רבי נחמן מברסלב, אותו תם שאף פעם לא הפסיק להלל וליהנות ממה שיש לו, למרות שמדובר בחלק מאוד דל וזעום, ולמרות ההשוואות שאשתו הייתה עושה בין העבודה שלו ובין העבודה של סנדלרים "מוצלחים" יותר.
 
עכשיו נוכל להבין למה התכוון הרב שלום ארוש כשאמר, שבעבודת השם שלו אברהם אבינו הבדיל עצמו מאחרים כאילו לא היו קיימים. פשוט, אברהם אבינו נתן את דעתו בלבד רק למה שהשם נתן לו – הכישרונות והמיומנויות שלו – כדי למלא את תפקידו בעולם. אברהם הבין שלחמוד משהו שלא ניתן לך אלא למישהו אחר, לא יעזור לו להשיג ולמלא את המשימה הרוחנית שלו. זו הכוונה של הבדיל עצמו מאחרים – הוא לא היה תלוי באף אחד – לא במשפחה, לא בילדים או בחברים, וגם לא במלכים, אלא רק בבורא עולם. זו הייתה האמונה שלו: שהיעד שלו היה אך ורק בידיים של השם, והוא זה שנותן לו את הכוח לעמוד מול עובדי העבודה הזרה באותה תקופה, שהיו מלאי כוח ועוצמה, שביקשו להרוג אותו.
 
ובאותו זמן של 'היבדלות' (כפי שתואר לעיל), כשאברהם לא היה צריך שום דבר מאף אדם כדי לעבוד את השם, עדיין, הוא שמר על קשר יוצא מן הרגיל עם אנשים מכל הסוגים, ועזר לכל מי שרק אפשר. אברהם התקרב לאנשים וזכה באמון שלהם בגלל שהוא לא היה תלוי בהם. לאברהם אבינו לא הייתה שום סיבה לקנא במישהו או להתרחק ממנו. אם מישהו הצליח הוא היה שמח בשבילו, מכיוון שהצלחתו של אותו אדם עזרה לעולם, דבר שמשמח מאוד את הבורא. אדם עם אמונה יתפלל שאחרים יצליחו. עינו לא תהיה צרה בהצלחתם. הוא יתפלל להיות שמח בשבילם כשיצליחו כי הוא יודע שהוא לא ירוויח שום דבר מ"כישלונות" של אחרים. ההיפך, זה יעכב את הגאולה, וזה יהיה דבר שיפגע בו (במקנא).
 
אדם שחי את חייו עם אמונה פשוטה מעריך את חלקו ושמח בו, עד כדי כך שהתענוג הגדול שלו הוא לעזור למישהו אחר להעריך את חלקו. הרב שלמה קרליבך זצ"ל אמר פעם, שהסוד לאהוב את כולם הוא "לא להיות עבד של אף אחד". השם שמח כאשר אנו מראים לו שאנו צריכים רק אותו, שאנו פונים רק אליו, שאנו יראים רק אותו, כשאנו מתפללים אליו ומבקשים רק ממנו. ועל ידי שנחזק את עצמנו להישען רק על השם, ונבטח רק בו – הוא ייתן לנו את הכוח והזכות לסייע לו לעזור לאחרים.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט בעל תואר גבוה והעוסק בתחום במשך 32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שאת רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.