חוכמת הלב ושער הנדיבות – פניני הפרשה ויקהל פקודי

“וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָֽדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת הֹ לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ” (שמות ל”ה, כ-כט)

ה’ מצווה את משה להקהל את עם ישראל ובו ידובר על מלאכת השבת וכן הקמת המשכן בה מבקש ה’ שכל אחד ואחת יתנו מנדבת ליבו ככתוב ‘קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽהֹ כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת הֹ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֽשֶׁת’ (שמות ל”ה, ה). היינו לתת מה שרוצים וחפצים והעיקר בעין טובה ובנפש חפצה מבלי להתגאות שהרי ה’ בוחן לב וכליות ויודע את הכוונה הנסתרת של האדם. 

בפסוקים א-כ”ט תורתנו הקדושה והמאירה מתארת לנו את האופן בו הביאו הן הגברים והן הנשים את תרומתם למשכן. התורה מתעכבת בפעלים מרכזיים שחוזרים על עצמם שוב ושוב אשר מתארים באופן ברור את חשיבות המעשה והפעולה עצמה שהתבקשו מאת הבורא יתברך. 

הבה נבחן את המשמעויות וניקח אותם לחיינו אנו לחיים טובים, בריאים ומאושרים יותר – להצלחה ובנייה. 

ערלת הלב

הלב הוא מחסן, בנק הרגשות והמידות. 

‘עורלת הלב’ כשמה כן היא; עורלה הינו החלק המיותר, הלא רצוי באיבר. ערלת הלב הינו ביטוי למידות הרעות שנמצאות בלב, כפי שמלמד אותנו רבנו הקדוש, רבי נחמן שיש להתפלל לה’ יתברך שיסיר, יעקור מאיתנו את ערלת הלב והדמים העכורים.

וכפי שגם אנו מצווים ‘ומלתם את ערלת לבבכם’ (דברים י, ט”ז). כלומר למול, להסיר את ערלת הלב. וכי ניתן למול את הלב? ודאי שהכוונה אינה פעולה כירורגית אלא פעולה רוחנית כמתבקש. למול את ערלת הלב הכוונה לעבוד על המידות, להתקדש ולהיטהר, להוציא את זוהמת הנחש מהחדר השמאלי והדמים העכורים שנעשים כאלו כתוצאה ממעשים רעים וחטאים.

כאשר אדם אינו עובד על מידותיו הלב נהיה גס, אטום וחלול ומתנהג בהתאם. היינו הוא מלא במידות רעות ומרופשות של קנאה, תחרות, שיפוטיות, שנאת חינם, קמצנות, שקרים וקטנוניות שזה ההפך מאהבת חינם ונתינה, כבוד הדדי, אמונה, קדושה, שמחה, פירגון, מצוות וחסדים. 

פעולת הלב והלבביות 

בפסקאות שלפנינו ה’ מבקש את פעולת הלב דווקא ולא את המעשה הפיזי עצמו. לה’ יתברך חשובה הלבביות שבתוך האקט עצמו. כלומר עבודת המידות!

פסוק כ”א – “וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָֽדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ” – מה פירוש כל אשר נשאו ליבו, נדבה רוחו? אדם בא ונותן תרומה איך וכיצד זה קשור ללב וממתי נדבה קשורה לרוח?

פסוק כ”ב – “וַיָּבֹ֥אוּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִ֠יאוּ” – מדוע כאן התורה עושה הפרדה בין אנשים לנשים ולא מייחסת בכלל לעצם התרומה עצמה? ושוב, מדוע מציינת את נדיבות הלב?

פסוק כ”ד – “כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֨סֶף֙ וּנְח֔שֶׁת” – האם נותנים או מרימים תרומה, מדוע כתוב מרימים?

פסוק כ”ה – “וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב” – מדוע מציינים את חכמת הלב ומהי החוכמה הזו?

פסוק כ”ו – “וְכָ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה” – שוב התייחסות לנשים, ולמה הכוונה נשא ליבן ושוב התייחסות לחכמה, מדוע?

פסוק כ”ט – “כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֘ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה הֹ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־משֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַֽהֹ’ ” – שוב התייחסות לנדיבות הלב. כנראה שיש כאן משהו מאד משמעותי ומהותי עבורנו, עבור כל אחד ואחת מאיתנו לגבי נדיבות הלב. 

חכמת הלב 

היא חוכמה שנהיית כהוויה ממשית של האדם עצמו שהוא רק רוצה לתת ולתת מעצמו מבלי רצון לקבל. הצורך בנתינה גובר על הצורך מלקבל. הוא נקרא אוהב חינם, וזה מה שה’ מבקש מאיתנו. לתת מלב חם ואוהב. לתת בעין פה בלי התחשבנות, לתת מתוך שמחה ולא קמצנות או תחושת גאווה – וכאמור הלב הוא מחסן הרגשות וכאשר המידות מתוקנות אזי גם הנתינה, קרי המעשה עצמו הוא שלם זך טהור ונקי בלי שום פניות. הנשים זכו בזה יותר מאשר הגברים כי ליבן היה זך וטהור יותר.  

שער הנדיבות

בספר הקדוש “אורחות צדיקים” (חובה בכל בית!) שער הנדיבות כותב הצדיק: “הנדיבות היא המידה אשר יגיע בה האדם למעלות גדולות. וכשהנדיבות על דרך טובה – אז היא משובחת מאוד, ובה יגיע אל מעלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר (משלי יח טז): “מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחנו”. כי בעבור מתנותיו – יאהבוהו מלכים ושרים וכל אדם. ואין דבר בעולם המביא את האדם לידי אהבת העולם כמו הנדיבות, וגם בעולם הבא יגיע לו גמול טוב עבור מתנתו”. 

קיימים שלושה מיני נדיבות: 1. נדיב בממון, 2. נדיב בגוף, 3. נדיב בחכמה.

ואלו השלושה היו באברהם אבינו: שהיה נדיב בממון, דכתיב (בראשית כא לג): “ויטע אשל”.

נדיב בגופו, שהציל לוט בן אחיו ונלחם עבורו.

נדיב בחכמתו, כי לימד לכל העם הדרך הישר עד שנתגיירו, דכתיב (שם יב ה): “ואת הנפש אשר עשו בחרן”.

וזאת המידה היא משובחת מאוד, מפני שבה האדם מתכבד, כדכתיב (משלי יט ו): “רבים יחלו פני נדיב”, דבריו נשמעים כשהוא מוכיח בני האדם לשוב לעבודת הבורא יתברך. אם הוא צריך לעזרה – הכל יעזרוהו, והכל בשלום עמו.

מידת הנדיבות היא ההפך ממידת הצייקנות, כלי, קמצן.

נדיבות אינה באה לידי ביטוי רק בנתינת כסף או צדקה אלא זהו אורח חיים ממש של נתינת חום ואהבה, חיבוק מילה טובה וחיוך. נדיבות הלב באה לידי ביטוי בארסנל של התנהגויות יומיומיות פשוטות בחיים השוטפים. לכן הרגל את עצמך להיות נדבן כי לא משלך אתה נותן אלא משלו מידו הרחבה והפתוחה