שואה רוחנית – חלק ב’

אי אפשר התעלם מהמציאות המאד כואבת בה אנו חיים.

אני חושבת שאחד מהקשיים היותר עיקריים, משמעותיים וכואבים זה הפילוג שנוצר בעם. שנאת החינם.

משך אלפי שנים התמודדנו עם הרבה מאד קשיים ואתגרים מורכבים ולא פשוטים, הן אישיים והן קולקטיביים, כמו למשל קשיי היום יום, יוקר המחייה, בעיות בפרנסה, מציאת זיווג, ילודה, בריאות ועוד. אבל איך אומרים, עם זה פחות או יותר המשכנו וגם הצלחנו לחיות.

אבל, מה קורה כאשר השנאה הופכת להיות תאומית כל כלך? מה קורה לחוסן הנפשי כאשר אדם לאדם זאב? כל אחד דואג רק לעצמו ומבקש את רעתו של האחר? איך וכיצד יכולים לחיות בחברה חורבה שבה הכל רקוב?! תשמעו, זה מפחיד! זה מפחיד מאד.

איך אפשר לחנך ילדים עם דור כזה קשוח ואלים? איך ניתן לחיות בחברה כל כך גסת רוח, מתנשאת??! בה כל אחד חושב שהוא יותר מהאחר ומבקש למחוק את קיומו של הזולת, כי אין מקום לאחר – יש רק מקום לי. אני. אנוכי ועצמי.

התנהגות אלימה ביותר, דיבור אלים רווי קללות, הפחדות, השמצות, שיימינג, העלבות, הכפשות שלא רק מסתכם בכך אלא בבוטות וברודנות שאין שני לה משני קצוות המתרס ומכל המגזרים. אף אחד לא נקי. לכולנו יש יד בדבר אם בקצת אם בהרבה.  

נהיינו עם קשה עורף במלוא מובן המילה. עם מלא באלימות. בוטות. התנהגות מחפירה ומבזה ללא יוצא מן הכלל. אבדנו את זה לגמרי.

כאילו יש כוח משיכה שלילי מגנטי שבולע כל חלקה טובה בעם ישראל. ואנחנו מה עושים?!

אז חבריי היקרים, אני רוצה לחזק אתכם ולתת לכם כמה טיפים חשובים לחיים תקינים מלאי אופטימיות אור ואהבה. טיפים מעשיים שבהחלט יוכלו לתרום, לעזור, לסייע ולהועיל.

אז נכון שיש מיליוני אנשים אנטיפטיים, אגואיסטיים ואנוכיים שרואים רק את עצמם ורק הם חשובים וחיים בבועה דמיונית שקרית, שהיא ההפך מכל התורה כולה ומהיהדות שאומרת מפורשת “ואהבת לרעך כמוך!” ואשר מבקשת תמיד לדאוג לאח שיותר קשה לו.

 לעומת זאת כיום הזולת בכלל לא נספר. מיהו בכלל? הוא לא נחשב! הוא לא קיים! יש רק אותי בעולם. רק אני ומי שדומה לי קיים ורק לנו יש זכות קיום.

ראשית עלינו להפנים היטב שזה לא יהודי. יהודי לא אמור להתנהג ככה ויהודי לא מחזיר רעה תחת רעה. יהודי הוא רחמן בן רחמן והמהות שלו זה טוב ועשיית טובה כי עולם חסד יבנה. לעולם אל לנו להחזיר אלא להיפך למצוא את המאחד, המדבק, המשתף, הביחד.

אסור לנו להחזיר ברע. באלימות. בנגעים. וכן, זה כרגע המבחן שלנו. בין המבחנים הכי קשים – איך וכיצד נגיב. עלינו תמיד להיצמד לאמונה ולהוראות היצרן ולא להנחיות של הנחש הקדמוני שרק מבקש עוד יותר לסכסך ועוד יותר להחריב.

הנרטיב של אלימות. ביזיון. הכפשה. שנאה. קנאה. תחרות. דה לגיטימציה של חורבן פירוד פירור שיסוע בעם – חייב ומוכרח להיפסק כבר עכשיו.

השפיכות דמים הווירטואוזית הזו חייבת להיפסק, להיעצר ולהעלם מן העולם!

כל אחד ואחת מאיתנו צריך לומר לעצמו בשיא הפשטות לחיות את זה גם – אני לא אמור להתנהג ככה. אני לא אמור להחזיר ככה. ואני גם לא רוצה. זה לא הערכים שגדלתי עליהם ואלו הם אינם נורמות ההתנהגות שהורי חינכו אותי אליהם. אני לא כזה במהות שלי. 

אמונה היא איפה התרופה לכל הבעיות הנפשיות והנגזרות של ההתנהגות שהן הביטויים המעשיים.

מי שחי באמונה יודע שההפך הוא הנכון להמשיך להרבות טוב עולם ולזכור תמיד ‘אין עוד מלבדו’ חרף כל הקושי שבדבר. נדבך ועוד נדבך של אמונה בסופו של דבר יבנה עולם מתוקן יותר. הרבה יותר. בריא וחכם יותר.

להמשיך להרבות שותפות, אהבה, כתף תומכת, עזרה והדדיות

להרבות באהבת חינם גם אם האחר והזולת בדיוק ההפך.. כי מה שנמצא באמתחתי ובשליטתי אני וודאי יכול לעשות בו טוב כי שם נמצאת גם הבחירה שלי.

אי אפשר לתקן את העולם. אבל כן אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. אם כל אחד יתקן את עצמו ואת התא המשפחתי שלו – אז הרבה בתים מתוקנים יבנו גם בסופו של דבר חברה מתוקנת ונאורה.

 זכרו, יש מקום לכולנו. לכל יהודי ויהודי יש מקום וזכות בדיוק כמוך! גם הוא בן של מלך מלכי המלכים. מספיק לבטל את האחר ודיי לשנאת החינם!

כן לאחדות. כן לשלום ולפיוס. כן לאהבת חינם, לנתינה ולחיבור שהוא המהות השורשית שלנו כאומה וכעם הנבחר! זוהי גם זכות הקיום שלנו.