מטרת הנסיעה
אז מה עושים בל"ג בעומר? נוסעים למירון! נוסעים לציון הקדוש שנבחר משמיים בדרך ניסית ומופלאה להיות מקום גניזתו של קודש הקודשים, אדונינו רבי שמעון בר יוחאי.
ישנה רק כוונה אחת
אז מה עושים בל”ג בעומר? נוסעים למירון! נוסעים לציון הקדוש שנבחר משמיים בדרך ניסית ומופלאה להיות מקום גניזתו של קודש הקודשים, אדונינו רבי שמעון בר יוחאי.
אבל בשביל מה? מה עושים שם? זה פשוט מאוד: שמחים, פשוט שמחים! רוקדים ושרים, אוכלים ושותים ושמחים. לא הולכים בשביל לבכות ולא הולכים בשביל שום דבר, רק בשביל לשמוח בשמחת הצדיק. זו ורק זו מטרת הנסיעה!
אז נכון שזוכים שם, ביום הקדוש הזה, גם להשתפכות הלב וגם לתשובה מעומק הלב וגם לפתיחת שערי דמעות וגם לתפילות על הכלל ועל הפרט וגם פועלים ישועות – אבל הכול רק מתוקף ומכוח השמחה הגדולה. כמו שאומר רבי נחמן ששלימות הבכייה היא כאשר הבכייה באה דווקא מתוך שמחה, מתוך זה שהאדם שמח בה’ כל היום כולו.
ואילו כאשר אדם רוצה לבכות בתפילה – אומר רבי נחמן – זו מחשבה זרה. זו לא הכוונה העיקרית והרצויה. הכוונה העיקרית היא להתחבר לה’, ומתוך החיבור לה’ באה גם הבכייה.
וכך הדבר בעניין הנסיעה למירון. נוסעים כדי להתחבר לצדיק ורצון הצדיק הוא שישמחו ביום ההילולה שלו. וכידוע, רבי שמעון הקפיד מאוד על מי שעורר בכייה ביום הקדוש בל”ג בעומר.
וכאשר זוכים לשמוח ולרקוד ולהתחבר לנשמת הצדיק ביחד עם המוני בית ישראל כפי רצון הצדיק – מתוך זה פורצת החרטה ועולה הווידוי, ומתוך זה זוכים להשתפכות הנפש ולבכייה. זה כבר משהו אחר לגמרי. כך זוכים ופועלים ישועות באמת.
הפסוק “אנא ה’ הושיעה נא, אנא ה’ הצליחה נא” מופיע בהלל מיד אחרי הפסוק “זה היום עשה ה’ נגילה ונשמחה בו”. בדרך רמז הקרובה מאוד לפשט הפסוקים, ניתן לומר על פי מה שהסברנו וביארנו: מתי הזעקה “אנא ה’ הושיעה נא” רצויה ומקובלת? כאשר היא באה מתוך כך שאדם זוכה לגיל ולשמוח ביום הקדוש!
רואים את הקולות
בשעת פטירתו של רבי שמעון יצאה בת קול משמיים והכריזה: “עולו ואנכנשו להילולא דרבי שמעון”. ואומרים הצדיקים שבכל שנה ושנה מאז ועד היום יוצאת אותה בת קול ומכרזת ומזמינה את כל נשמות ישראל להשתתף בשמחה הגדולה שיש ביום זה בשמים ובארץ, שמחת הצדיק רבי שמעון בר יוחאי.
ואכן רואים בחוש יהודים מכל רחבי הארץ, אבות ואימהות, זקנים עם נערים, משפחות שלימות, מכל החוגים והזרמים בעם ישראל, מטלטלים את עצמם בדרך הארוכה העולה מירונה, למרות הקושי והצפיפות ולמרות החום, ומשקיעים את כוחם וזמנם ומוציאים ממון רב על הנסיעה ועל הוצאות כיבוד ושתייה לכבוד הצדיק. זו תופעה נדירה בהיקפה ובעוצמתה שאין שני לה.
וזה היה רצון הצדיק: שיבואו על קברו וישמחו עמו, בריקודים ובשירים, במאכל ובמשתה. ויש לנו עדויות מצדיקים גדולים ותלמידי חכמים עצומים שלא חסו על זמנם ונסעו אפילו כמה ימים כדי להשתתף בשמחה הגדולה והם מעידים שראו ישועות גדולות, חולים שהתרפאו, עקרות שנפקדו, ומילוי כל משאלות הלב לטובה בזכות עצם השותפות עם הצדיק ביום שמחתו.
להגדיל ולהרחיב את השפע
אך מובן שככל שהקשר עם הצדיק חזק יותר, כך החיבור חזק יותר, וממילא השפע שאליו זוכים גדול יותר. והדרך להגדיל את החיבור אל הצדיק היא ללמוד את תורתו. וגם אם לא מבינים את עומק דברי הזוהר הקדוש – ישנה מעלה גדולה מאוד לגרוס בספרי הזוהר והתיקונים אפילו בלי הבנה. ומעיד רבינו הבן איש חי, שככל שהאדם זוכה להיות מקושר יותר לתורת הצדיק – כך יש לו יותר פתחון פה לעמוד לפני הדרת קדושתו במירון ולהיוושע בכל מילי דמיטב.
אבל הקשר העיקרי והאמיץ ביותר עם הצדיק הוא ללכת בדרכיו! כמו שאומרת המשנה: “כל מי שיש בו שלושה דברים אלה מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום”, כי כל מי שיש בו ממידותיו של אברהם אבינו – נמנה על תלמידיו. וכך הוא פירוש המשנה “הווי מתלמידיו של אהרן”, על ידי אהבת השלום ורדיפתו זוכים להיות מתלמידיו של אהרן הכהן ממש.
לכן מי שרוצה להגדיל ולהגביר את מעיין הישועות עליו ועל כל בני ביתו ועל כל עם ישראל – העצה היא להתחזק להידבק במידותיו של רבי שמעון, שזה כמובן כולל את האמונה ואת הקדושה ואת לימוד התורה בהתמדה ואת התפילה. והעיקר: את התלהבות הלב ושמחת הלב בעשיית רצון ה’. ועל ידי זה הוא זכוה להיות מתלמידיו ובאי היכלו.
לעצור את כל הצרות והמגיפות
אבל למעלה מהכול, מה שמייחד את מידותיו של רבי שמעון הוא האהבה ודיבוק החברים, והחיבור עם כל נשמות ישראל, כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי בעצמו: “אנן בחביבותא תליא מילתא” – כל העניין שלנו תלוי באהבה, כל סודות התורה שהתגלו בבית מדרשו היו תוצאה של אהבת חברים אמתית.
ואכן רבי שמעון והחבורה הקדושה שלו היו התיקון המושלם לפגם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, ולכן ההילולה שלו היא דווקא ביום הקדוש הזה שבו פסקו התלמידים למות – כי בכוח האחדות והאהבה שמרגישים בחוש בהר מירון ביום הנשגב אפשר לבטל את כל הגזירות הקשות והרעות מעל כל עם ישראל.
ובדור שלנו, זכינו שתורת החסידות ובפרט תורתו של רבי נחמן מברסלב, מתרגמת את כל תורת הסוד הנשגבה של רבי שמעון בר יוחאי לעצות מעשיות, לדרך מעשית לכל אדם באשר הוא. הצדיקים שזכו להבין את פנימיות ועומק כוונתו של רבי שמעון בר יוחאי, הבינו שרצון הצדיק שתורתו לא תהיה רק נחלת יחידי סגולה שזוכים לעלות בהר ה’, אלא שתורתו תהיה מים קרים על נפש עייפה שישקו וירוו את כל נשמות ישראל ויגיעו עד הקטן שבקטנים.
רוקדים עם צדיקים
אבל נחזור לעיקר: העיקר הוא השמחה.
וידוע המעשה מאר”י הקדוש שרקד בהתלהבות בל”ג בעומר במירון, והתהלב שם זמן רב לכבוד רבי שמעון, ושם רקד גם זקן גדול שלא היכירוהו והיה לבוש בגדים לבנים. והיה שם יהודי שכולם חשבו אותו ליהודי פשוט כי היה שמש בית כנסת בעיר הקודש צפת, ושמו רבי אליעזר אזכרי, בעל הספר חרדים ומחבר הפיוט “ידיד נפש” שאז לא ידעו את גדולתו בתורה ואת צדקותו. והזקן לבוש הלבן רקד עם רבי אליעזר, ואחר כך רקד לבד זמן רב עם רבינו האר”י, ולאחר מכן רקד רבינו האר”י זמן רב לבד עם רבי אליעזר אזכרי.
בתום הריקודים הרהיבו התלמידים עוז בנפשם ושאלו את האר”י: מה שרקד רבינו עם הזקן – כנראה שאתם מכירים בו כי הוא איש רם המעלה; אבל מדוע רקד רבינו עם השמש, הרי אין זה לפי כבודכם? ענה להם רבינו האר”י: אותו זקן היה אדונינו רבי שמעון בר יוחאי בעל ההילולא, ואם הרשב”י בכבודו ובעצמו רקד עם השמש, אז אני הצעיר לא יהיה לכבודי לרקוד עמו?!
מסיפור זה רואים שרבי שמעון בעצמו רוקד ושמח עם שרוקדים והשמחים ביום ההילולא שלו. ואף אם אין לנו את עיני הבדולח של רבינו האר”י לראות זאת, אנחנו הרי מאמינים בני מאמינים, ומאמינים באמונה שלימה שאכן כך הדבר בכל שנה ושנה.
עם ישראל הקדוש, בואו לשמוח בשמחת הצדיק. אל תעשו שום חשבונות. ותשדלו להידבק בתורתו וללכת במידותיו – ובזכות זה נזכה לישועות גדולות בכלל ובפרט, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור