המודד והסולם
הכלל הראשון בחינוך הוא לא לדרוש מהילדים דברים שהם לא יכולים לעמוד בהם. ולמעשה, הקדוש ברוך הוא בעצמו כבר מתנהג לפי הכלל הזה כמו שאומרים חז"ל שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו – הוא לא דורש מאיתנו דברים שהם מעבר לכוחותינו.
בס”ד
מה אנחנו עושים כאן?
דרישה לא הגיונית
הכלל הראשון בחינוך הוא לא לדרוש מהילדים דברים שהם לא יכולים לעמוד בהם. ולמעשה, הקדוש ברוך הוא בעצמו כבר מתנהג לפי הכלל הזה כמו שאומרים חז”ל שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו – הוא לא דורש מאיתנו דברים שהם מעבר לכוחותינו.
אם נתבונן בכל המצוות, נראה שהן שוות לכל נפש. אפילו חג הפסח שבו אנחנו מתאמצים מעל ומעבר לנקות את הבית מהחמץ שנמצא בכל פינה – זה קשה אבל אפשרי.
אבל יש מצווה אחת שנשמעת כדרישה בלתי הגיונית בעליל. כל עסק צריך להיות רווחי, וכדי שהעסק יהיה רווחי חשוב לנצל את מלוא הפוטנציאל של העסק עד תום. פעמים רבות אותם עשר או עשרים אחוז של הניצול של העסק – הם ההבדל בין עסק רווחי לעסק כושל.
אם כן, איך באה התורה ודורשת מהחקלאי להפקיר את כל שדותיו לשנה שלימה? איך? זו התאבדות כלכלית! זו דרישה בלתי הגיונית בעליל. תשאל כל חקלאי: שנה אחת קשה ואתה בְּ”בְּרוֹךְ”.
בדור שלנו מעטים מאוד הם החלקאים, והתרחקנו מההבנה של מציאות המבוססת על חקלאות בלבד. יותר קל לנו להבין את הדברים במפעלים ובעסקים, לכל מפעל פעיל יש ניסיון קשה מאוד לשמור שבת, בסך הכול יום אחד בשבוע – אז להגיד לו לשבות שנה, זה אומר גזר דין מוות על המפעל. עסק ששובת שנה מאבד את כל לקוחותיו ומביא את בעליו לפשיטת רגל.
כל שכן בעולם החקלאי, שבו גם שנה רגילה שבה עובדים כרגיל – היא מאבק קיומי לא פשוט על ההישרדות, ואיך מצפה התורה מאיתנו ששנה שלימה לא נעבוד בשדה ונפקיר את הכול?
ולא רק שהיא מצפה לכך, אלא שזו המצווה שבה תלויה כל אחיזתנו בארץ. התורה אומרת לנו בפרשת בחוקותי שכל הגלות באה בעוון ביטול השמיטה.
בן עולם הבא – זה קשה או קל?
ולפני שנענה על השאלות הללו נוסיף ונשאל: הגמרא בברכות אומרת שמי שאומר “תהילה לדוד” שלוש פעמים ביום, כלומר את אותו “אשרי יושבי ביתך” המפורסם שאנחנו אומרים בתפילה שלוש פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ומשמע מהגמרא שזה בכלל לא פשוט להיות מבני עולם הבא כמו שמסופר בתענית על רבי ברוקא שפגש את אליהו הנביא ביום השוק בין עשרות או מאות אנשים ולא מצא שם אפילו אחד שהוא בן עולם הבא. אבל לפי דברי הגמרא יש עצה פשוטה מאוד: רק תגיד שלוש פעמים “אשרי” – ואתה מסודר!
כמה אנחנו מתאמצים בתשובה ובעבודת ה’ כדי לזכות שאולי נעבור את העולם הזה בשלום. בשביל הבטחה כזאת, להיות בן עולם הבא, הייתי מוכן להגיד “אשרי” גם עשר פעמים ביום! אז מה הפשט בגמרא הזאת?
כאן חיים בכיף…
אלא שיש כאן יסוד עמוק מאוד. כל תכלית האדם היא לזכות לאמונה. ועיקר האמונה נמדדת בעניין הפרנסה!
הגמרא אומרת מהי החשיבות הגדולה של המזמור “תהילה לדוד”? מפני שיש בו הפסוק: “פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון” שבו צריכים לכוון שה’ זן ומפרנס, ומי שלא מכוון בו, נחשב כאילו לא אמרו. צריכים לומר שכוונת הגמרא היא לא רק שמי שאומר בפה את המזמור הוא בן העולם הבא, אלא מי שחי באמת את האמונה שה’ הוא המפרנס היחיד והבלעדי, הוא נחשב לבן עולם הבא. זה כבר הרבה יותר קשה, ולכן כל כך מעטים זוכים לכך, כי אם צריכים יגיעה ועבודה רבה כדי לזכות לאמונה בה’, הרי שכדי לזכות לאמונה בענייני ממון ופרנסה צריכים למסירות נפש של ממש.
וזה מסביר את מצוות השמיטה. כל המצוות שוות לכל נפש. גם האמונה שווה לכל נפש. כל יהודי, גם יהודי פשוט ביותר, יכול לזכות לאמונה שלימה. אבל המבחן האמתי של המאמין הוא בפרנסה. ולכן התורה מצווה על יהודי לעשות מעשה שנראה בעיני העולם לשיגעון כלכלי ממדרגה ראשונה: להפקיר את כל שדותיו לשנה, לסגור את העסק וללכת לבית המדרש לספוג דעת ולחדש את האמונה בה’. זו הדרך היחידה לזכות לאמונה שלימה ואמתית בפרנסה.
וכל אחיזתנו בארץ ישראל תלויה באמונה, כמו שאומר רבי נחמן שארץ ישראל היא בחינת אמונה. מי שרוצה לחיות כאן חייב להיות מתאים לרף הדרישות הגבוה של הארץ הקדושה. יש כאלה שכתוב להם על הדלת “כאן חיים בכיף”, על ה”דלת” של ארץ ישראל כתוב: “כאן חיים באמונה”. אם אין לך אמונה – אין לך מה לחפש כאן. זה אפילו לא עונש – זה פשוט חוסר התאמה.
המודד והסולם
ואמנם אנחנו נמצאים בשנה שאחרי השמיטה, וגם כך רובנו לא מרגישים את מבחן האמונה שבפרנסה שישנו במצוות השמיטה, ובכל זאת המסר של השמיטה, שהוא האמונה בענייני ממון ופרנסה, נוגע לכולנו בכל יום ויום.
כי תכלית החיים היא לזכות לאמונה, ועיקר האמונה מתבטאת בפרנסה. אם אתה רוצה לדעת כמה אמונה יש לך, אם אתה רוצה מבחן מדויק, ואם אתה רוצה גם את הסולם כדי לעלות במעלות האמונה – תבדוק איך אתה בענייני ממון.
המאמין השלם הוא ישר כמו סרגל. מילה שלו היא מילה. ה’כֵּן’ שלו הוא כֵּן וה’לֹא’ שלו הוא לֹא. הוא לא ישקר בשביל שום הון שבעולם. כל פרוטה שיש לו בכיס היא ממון נקי, נקי מגזל, נקי מעושק של שכר שכיר, הוא מוותר, כל ממון שיש בו אפילו ספק קל – הוא לא נוגע בו. הוא מקדש שם שמיים בכל ענייניו והליכותיו. וזה נקרא משא ומתן באמונה!
זו השאלה הראשונה ששואלים את האדם בבית דין של מעלה: נשאת ונתת באמונה?
בכל מאודך
וכמובן מי שמאמין בשלימות שה’ הוא המפרנס – הוא בוודאי מבין שהכסף הוא לא שלו, ולכן הוא אף פעם לא מתקמצן מלתת צדקה ביד נדיבה. הוא יודע שהכול שייך לה’ והוא רק הַפָּקִיד. לכן אין צריך לומר שהוא נותן מעשרות מכל רווח שיש לו, אלא הוא אפילו מוסיף ונותן חומש, עשרים אחוז!
בקריאת שמע יש מצווה לאהוב את ה’ “בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”. זה כתוב בסדר עולה של דרגת הקושי: “בכל לבבך” זו המדרגה הראשונה, “בכל נפשך” – זו מסירות נפש, להיות מוכן למות על קידוש ה’ – זו המדרגה השנייה שהיא הרבה יותר קשה, והמדרגה הגבוהה ביותר היא “בכל מאודך” ומפרשים חז”ל שהכוונה היא לאהוב את ה’ בממון, כי לאהוב את ה’ בממון זה הדבר הקשה ביותר.
רבי נחמן, אומר שמי שנותן חומש מהכנסותיו, שזה אומר עשרים אחוזים, מקיים את מצוות “בכל מאודך” – זאת אומרת שהוא מבטא את האמונה ואת אהבת ה’ שלו במדרגה הגבוהה ביותר!
עם ישראל היקר, זכינו לחזור לארץ ישראל אחרי גלות ארוכה. עכשיו אנחנו צריכים לרשת את ארץ ישראל, וזה נעשה על ידי שאנחנו מתאימים את עצמנו לקדושת ארץ ישראל. ככל שנרבה באמונה, וככל שנזכה שהאמונה שלנו תאיר לנו לכל ענייני החיים ובפרט לעניינים הקשים ביותר שהם ביטחון בה’ ונקיות בענייני ממון – כך נזכה שקדושת ארץ ישראל תאיר יותר ויותר ואור הגאולה יאיר ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור