עינייך בשדה

עינייך בשדה, זה רק אם אתה לא
עושה הצגות, כלפי חוץ מברך ומראה
פנים צוהלות אך בתוך תוכך 'אוכל
את הלב' למה הוא התחתן ואני לא,
ולמה לה יש ילדים ולי אין?
 
 
חג השבועות עבר. זכינו וקיבלנו את התורה. ועכשיו, קדימה לעבודה.
 
ומה זה אומר?
 
כדי לקיים את התורה, את העיקר שלה, יש תנאי – שמירת העיניים. כלומר, שאדם צריך להיות שמח בחלקו ולא להסתכל מחוץ לד' אמותיו. לשמוח בהצלחה של כולם ולשמוח במה שיש לאחרים, לא לחמוד לעצמו או לרצות את מה שלא שלו. זה נקרא שמירת עיניים. וזה נקרא גם עין טובה – שעינו טובה בהצלחתם של אחרים ואינו מתאווה למה שאינו שייך לו. למשל, חבר/חברה מתחתנים? יש לשמוח בשמחתם, לברך אותם על שזכו למצוא את החצי השני, ובעזרת השם, גם החצי שלך בוא יבוא. אך אם אדם מצטער, מקנא וחושב 'למה אני לא?' אז ברור שהשאלות הללו באות ממקום אחד – רע עין. כלומר, שאדם נותן עינו בצרות ובצער על מה שלא שייך לו. וכמו שרבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ד) שכאשר אדם רוצה את מה שלא שייך לו זה נקרא 'רע עין', כמו אבשלום בנו של דוד המלך שרצה את המלוכה עוד בחיי אביו.
 
אדם טוב עין, כפי שציינתי לעיל, הוא זה השמח בחלקו, במה שבורא עולם נותן לו ואינו רוצה כלל את מה שלא שייך לו. הוא מאמין שבורא עולם משגיח עליו ונותן לו בדיוק את מה שהוא צריך בשביל התיקון שלו כאן בעולם הזה. זה גם מה שגורם לו לשמוח בחלקו גם בחסרונות שלו, בירידות ובקשיים – משום שזה החלק שלו שמותאם בדיוק לפי מה שהוא צריך לתיקונו ושלמותו האמיתית, לנצח נצחים. וברור שאדם כזה שמח בשמחתם של אחרים, שהרי מה ששייך להם כלל לא נוגע לחלקו, הוא לא טוען או חושב שמשהו כאן בא על חשבונו. ההיפך, כל השמחה – שלו ושל הזולת, רק מוסיפה לו, לאיך שהוא מסתכל על העולם.
 
על זה נאמר: "טוב עין הוא יבורך"! אדם עם עין טובה חייו מבורכים, שהרי את הכל הוא מקבל בברכה. הוא מברך את כולם גם כשהם מקבלים דברים שלו עצמו חסרים, למשל החצי השני, בית, פרנסה וכדומה. זאת, משום שהוא אוחז באמונה אמיתית בהשגחה הפרטית, שכל מה שמתעכב לו – הכל לטובה וזה הכי טוב בשבילו, לכן אין לו שאלות או קושיות, גם לא רדיפות עצמיות ותלונות.
 
ללא ספק, זה אדם מבורך בכל מכל כל. וכמובן, כל זה נכון כשמדובר באדם השמח בחלקו באמת, לא בזה שעושה הצגות – כלפי חוץ מברך ומראה פנים צוהלות אך בתוך תוכו 'אוכל את הלב' – למה הוא התחתן? למה לה יש ילדים ולי אין? למה יש לו פרנסה בשפע ולי לא?…. כי זה רוע עין.
 
הזוהר הקדוש מלמד אותנו שיעור מאלף בעניין עין טובה (מאמר ויקהל). הוא מגלה לנו את מעלתה של רות, שהצאצא שלה הוא דוד המלך שהיה יפה-עיניים וטוב רואי.
 
כזכור, במגילת רות מסופר שכאשר רות חזרה עם חמותה משדה מואב הן היו עניות וחסרות כל, לכן רות הלכה ללקט בשדה עם שאר העניים. היא הגיעה לשדה של בועז והוא הבחין בהתנהגות הקדושה והענווה שלה, בפרט בברכה השורה בכל מקום שהיא מסתכלת. וזה מה שמסביר הזוהר הקדוש, בתרגום חופשי:
 
ר' יהודה החל ללמוד את הפסוק (רות ב): עינייך בשדה אשר יקצרון וגו', ואמר: פסוק זה צריכים להתבונן בו… בודאי יש בו סוד והוא נאמר ברוח-הקודש. וזה פירוש הפסוק: כיוון שראה בועז, שהיה דיין בישראל, את הענווה של אותה צדקת – רות, שלא הרימה את עיניה להסתכל במקום אחר, אלא עיניה היו רק לפניה, ובמה שהייתה מסתכלת – הייתה מסתכלת בעין טובה ולא הייתה בה שום עזות מצח, אזי שיבח את עיניה.
 
הדבר הראשון שלמדים כאן הוא, שאל לו לאדם להרים את עיניו ולהסתכל מחוץ לתחום שלו, שזו מידת ענווה – הוא לא מבקש יותר ממה שבורא עולם נותן לו, כמו רות, שהייתה מלקטת אחר הקוצרים ולא הרימה את עיניה לחפש שמא אולי יש מקום אחר עם יותר שיבולים? אלא, שמחה בחלקה והאמינה שבורא עולם משגיח עליה ומזמן לה את כל מה שהיא צריכה במקום בו היא נמצאת.
 
הרמת העיניים מתוך לתור ולחפש את מה שלא שלך ולא שייך לך נובעת מגאווה, מהעובדה שאדם לא מסתפק במה שהשם נותן לו. אדם כזה לא מאמין וגם לא חי את ההשגחה של הבורא עליו, אז מה הפלא שהוא לא ישמח בחלקו?! הוא מחפש מה יש עוד לראות ולרצות, שלא יפסיד משהו חלילה, כאילו זה תלוי בו… הוא גם בודק בכל פעם אם רואים אותו, אם שמים לב אליו, בפרט כשהוא עושה משהו, אם הבחינו בזה. זו גאווה לשמה, זה חוסר ביטחון בבורא עולם. בורא עולם נותן לך הכל, אבל הכל, לכן אתה לא צריך חיות משום דבר אחר, רק ממנו.
 
בועז ראה שבכל מקום שרות מסתכלת, היא מסתכלת בעין טובה. הוא ראה בה את מידת הביישנות והעדינות, את הצניעות, שאין ברות חוצפה ועזות. רות היא סמל הצניעות. לכן, אישה שרוצה שיסתכלו עליה, במיוחד אם אינה צנועה, הרי שזו חוצפה ועזות מצח.
 
כשבועז ראה את סגולותיה המיוחדות של רות, בפרט את עיניה הטובות, שיבח אותה על כך ואמר: "עינייך בשדה" – מכיוון שיש לך כאלה עיניים טובות שימי אותן בשדה כי זה יביא ברכה. כי יש עיניים רעות שאסור שיסתכלו על שום דבר משום שהן מזיקות מאוד. אולם, מידה טובה מרובה, ויש עיניים טובות שכאשר הן מסתכלות על דבר מסוים מיד הדבר מתברך, משום ש'עין טוב הוא יבורך'. לכן אדם עם עיניים טובות גם יברך.
 
וזה מה שממשיך הזוהר (שם): כיוון שיש עיניים שבגללן שורה הברכה במקום שרואות, וברות ראה בועז, רק עין טובה, שבכל מה שהיא הסתכלה היה זה בעין טובה, ועוד ראה, שהייתה מצליחה במעשי ידיה, שכל כמה שהייתה מלקטת היה מתווסף בשדה עוד תבואה במקום שיחסר!  ובועז ראה שרוח הקודש שורה עליה, לכן פתח ואמר: "עינייך בשדה אשר יקצרון" וגו'. מה תאמר, שרק אמר לה שעיניה יהיו בשדה כדי שתלקט אחר שאר המלקטים? אם כן, היה צריך לומר לה: 'וליקטת אחריהם', ומה זה שאמר 'והלכת אחריהן'? אלא בשביל עיניה אמר כן, שהן הביאו ברכה במקום שהסתכלה ונעשה הרבה לקט, ועל זה התכוון באמרו: 'והלכת אחריהן' – אחרי עינייך! שאמר לה, שכל שאר אנשים אין להם רשות ללכת אחרי עיניהם, אבל את תלכי אחרי עינייך כי הן מביאות ברכות גדולות!…
 
הזוהר הקדוש מלמד אותנו, שאדם עם עיניים טובות זוכה שרוח הקדוש תשרה עליו ובכל מקום שמסתכל שורה הברכה. וידוע שלרוב בני האדם אסור ללכת אחר עיניהם, ואוי ואבוי להם ולעולם כולו כשהולכים אחרי עיניהם, הרי אדם שהוא טוב עין מותר לו וטוב לו ולעולם כולו שילך אחר עיניו המשפיעות ברכות גדולות.
 
כללו של דבר, אדם שלא מסתכל על מה שלא שייך לו נקרא אדם עם עין טובה. וההיפך, מי שמסתכל על מה שלא שייך לו נקרא אדם רע עין. מכאן תלמד כל אישה שכאשר מישהו מסתכל עליה ומתאווה אליה – זה מזיק לה מאוד, משום שהוא מכניס בה עין רעה. שהרי, רצונו להסתכל עליה בא מתוך מקום של תאווה, היא לא שייכת לו והוא רוצה דבר שלא שייך לו, הרי שזה היזק גדול מאוד.
 
אם נשים היו יודעות עד כמה זה מזיק להן כשמסתכלים עליהן הן היו מסתתרות בבית, מכסות עצמן בכיסויים רבים ועושות הכל כדי שלא ידעו מהן כלל, ולא כמו שרוב הנשים, בחוסר ידיעתן, עושות ההיפך – הולכות בצורה בולטת בכוונה תחילת כדי למשוך תשומת לב, שהיא למעשה תשומת לב דמיונית, כי לזו תקראי חיות? שאדם עם עין רעה מתאווה למה שלא שייך לו ומסתכל עלייך? שגברים בעלי עין רעה מכניסים בך את הארס של עינם הרעה? זו השמחה שלך? עלייך לדעת שזה מזיק לך ולבן זוגך. זה מקלקל את השפע.
 
ומוכרחים לדעת, תאווה זו היא עיקר הניסיון של האדם בעולם הזה, וזו צריכה להיות עיקר העבודה שלו. מי שרוצה באמת למלא את השליחות שלו בעולם ואחרי ה-120 שלו להיות נקי, כדאי לו מאוד להתחיל לעבוד ברצינות על כל עניין הניאוף, להתפלל כל יום, לפחות, חצי שעה שבורא עולם ינקה אותו מתאווה זו. כי גם אם אדם יקיים את כל המצוות כולן, יתפלל, יעשה חסדים וכדומה, אין זה כמו העיקר: העבודה היסודית של ההתנקות מכל הגשמיות והישות, כמו שרבי נחמן מברסלב אומר (תורה נ"ב) שעל האדם לקחת בכל פעם מידה או תאווה ולעבוד עליה עד שיבטל אותה לגמרי, שיהיה נקי ממנה, וכך יעשה עם כל המידות והתאוות עד שלא יישאר ממנו כלום ויזכה להיכלל בשורשו בשלמות, שזו התכלית שלמענה נבראו כל העולמות – שעם ישראל יוכללו בשורשם בשלמות, עיין שם. כי זה הניסיון שבשבילו אדם בא לעולם. גם אם יהיה למדן, מזכה את הרבים, איש חסד וכדומה, אבל אם לא עמד בניסיון העיקרי, אם לא ניקה עצמו מתאווה זו, שנקראת זוהמת הנחש – מה עשה? הרי הכל מתחיל משם.
 
שאל אותי פעם אדם: כבוד הרב, על איזה עניין צריך לעבוד תחילה בהתבודדות? והשבתי: אתה שואל על מה לעבוד כאילו שאתה לא עושה עבירות וכל מה שנשאר לך זה רק לבחור על מה לעבוד… אם אתה באמת לא עושה עבירות ורק רוצה לדעת באילו מדרגות להתעלות עכשיו, אז אני מבין את השאלה שלך. אבל דע לך שאני רואה שאתה חוטא ופושע כל יום בעבירות חמורות – בעיניים שלך, אתה עובר על "לא תתורו", על "לא תנאף", על "לא תחמוד", על "לא תתאווה", על ו"הישמר לך מכל דבר רע", על "התרחק מן הכיעור" וכן הלאה. ואתה בא ושואל אותי על מה לעבוד קודם, כאילו שאתה קודש קודשים? לך תתפלל, תבכה לבורא עולם עד שתהיה נקי ותפסיק לעשות את העבירות שהזכרתי, ואחרי זה נדבר…
 
אנחנו בעיצומו של הקיץ, ומי מאיתנו לא רוצה לזכות בקיץ נקי? בשביל זה צריך לעבוד באמת ובמסירות נפש על שמירת הברית – שמירת העיניים, על הצניעות עם הרבה תפילות, ובזכות זה נזכה בקרוב ממש למשיח צדקנו ולבניין בית המקדש ולגאולה, אמן.