ברירה אחת

כשאנחנו לא יכולים להשיג או לפעול
עם מה שאנחנו עיצבנו ורוצים שיקרה,
יש לנו רק ברירה אחת! להסתכל ישר
ולשאול את השאלה המתבקשת.
 
 
לא פעם נשאלתי על ידי אנשים שבאמת מחפשים קשר אמיתי עם בורא עולם את השאלה הבאה: "ד"ר, מה לא בסדר? למה אני עדיין מרגיש רחוק מכל מה שקשור לרוחניות שלי? מהאמונה? מחיים עם אמונה שאני באמת רוצה?"
 
כשאני מכיר את האנשים האלה יותר לעומק, אני מגלה שהם באמת עושים דברים על מנת לשפר את עצמם ולחזק את הרוחניות שלהם – בעזרת ספרים, דיסקים, מאמרים, הרצאות ועוד, מה שמוביל אותי לשאלה שאי אפשר להתעלם ממנה: מה חסר כאן? יכול להיות שאנשים שחייהם טבולים באמונה, כמו שהם אומרים, לא מרגישים מסופקים, מלאים?
 
חשבתי על זה הרבה ותהיתי איך אפשר להסביר, או לפשט, משהו שלמדתי מהרב שלום ארוש, בדרך שתוכל לעזור להם להרגיש יותר את התהליך שהם חווים, יותר השראה בחיים.
 
התשובה באה 'בלבוש' מסוים כשלמדתי את המקצוע שלי – פסיכותרפיסט.
 
ישנה נוסחה פשוטה לשמחה, ונוסחה פשוטה לחוסר שמחה.
 
שמחה, על פי המודל הזה, מתרחשת כאשר תנאי החיים שלי מתאימים לתוכנית הפנימית שלי, למה שאני רוצה לעשות בחיים שלי, על פי מה שהחלטתי לעשות.
 
חוסר שמחה זה כאשר התנאים של חיי מתפרקים זמן קצר אחרי שהסיפור שאני מספר לעצמי לא קורה בפועל – כלומר התוכנית הפנימית.
 
והדוגמה הכי קרובה שאני יכול לתת לכם היא אני.
 
בשנים בהן למדתי בחטיבת הביניים ובתיכון הייתי אחד מ'החמישייה הפותחת' – אחד מחמשת שחקני הכדורסל הכי טובים בבית הספר, מה שהוביל אותי באופן אוטומטי להיות בנבחרת. בתיכון, הייתי השחקן שעזר למאמן שלנו ולקבוצה לנצח כמעט בכל משחק. השתתפנו בהמון תחרויות יוקרתיות וזכינו ברוב הפעמים בגביע הנכסף. זה גרם לי להרגיש שמחה וסיפוק עצומים.
 
למה? בגלל שהתנאים של חיי (ההצטיינות שלי כשחקן כדורסל בנבחרת 'נחשבת') התאימו בדיוק לתוכנית של חיי, שהייתה לשחק בנבחרות מקצועיות יותר, כמו ב-NBA.
 
אבל מה קורה כאשר בורא עולם מתערב ולא מאפשר לתנאי חייו של האדם להמשיך להתאים לתוכנית ההצלחה שהוא בונה?
 
כ-ע-ס!!! ד-י-כ-א-ו-ן!!! פ-ח-ד!!! פלוס בונוס – צרור של בעיות פסיכולוגיות שבאות כעסקת חבילה בלתי נפרדת.
 
בחטיבת הביניים ובתיכון המשקל והגובה שלי היו מספיק טובים לנבחרת עם אנשים, פחות או יותר, שנראים כמוני. לכן גם היכולות שלי היו בהתאם. בקיצור, נתונים אלה עונים לתיאור של שחקנים ממוצעים, לא לאלה שפגשתי בקולג' – גבוהים יותר, חזקים יותר, רצים במהירות הרוח כאילו יש להם מנועים ברגליים. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי פגום וחסר כאתלט.
 
מה קרה?
 
תנאי חיי כבר לא התאימו לתוכנית, לתוכניות שלי לעתיד, וזה גרר אותי לתוך ביצת הצער ולעצבות נוראית.
 
היו לי שתי ברירות:
 
ברירה אחת – לשנות את תנאי חיי – כלומר, לעבוד שעות נוספות על פיתוח הגוף, יותר אימונים ותרגולים, משמעת חזקה בכל הקשור להרגלי האכילה שלי. בקיצור, לסחוט את עצמי כדי להגיע לרמה מסוימת של החבר'ה מהקולג'.
 
הברירה השנייה – לשנות תוכנית.
 
בחרתי את הברירה השנייה – לשנות את תוכנית חיי, מכיוון שהבנתי שגם אם אשקיע את כל כולי, כל המאמצים, הכוחות, הנחישות – המקסימום שאצליח לעשות הוא לחמם את הספסל בזמן המשחקים. כלומר, שאם התוכנית שהצבתי לעצמי כשחקן מקצועי לא תשתנה אני נדון לחיים חסרי שמחה איומים.
 
הדבר שאפשר לי לוותר על הדרישה הפנימית של להיות כוכב כדורסל היה פשוט, אך עמוק. הוא גם מהווה את התשובה לכל מי שלא מצליח בחיים על פי תוכנית רוחנית כלשהי שהוא מעצב לעצמו.
 
התשובה הייתה לחשוף בפרט את מה שחיפשתי כדי להיות שחקן מקצועי. לחפור עמוק, מתחת לפני השטח של התוכנית הזו, ולגלות מה באמת מניע אותי. איזה צורך רגשי ניסיתי לפגוש?
 
במקרה שלי, הצורך הזה היה להרגיש משמעות, חשיבות, שאני מוערך וחשוב!
 
ברגע שאדם יודע מהו הצורך העמוק שמניע אותו, קל לו לצייר תמונה אחרת, לתכנן תוכנית אחרת שגם תעסוק בצורך הזה, אבל אז התוצאות יהיו אחרות, למשל, שמחה אמיתית.
 
במקרה שלי, התוכנית שלי עברה שינוי ועיצוב מחדש – מ"שחקן כדורסל" ל"פסיכותרפיסט". התפישה שלי הייתה שהעבודה כתרפיסט מקצועי אף היא תיתן לי את החשיבות והמשמעות אותן אני מבקש, רק בצורה אחרת.
 
כולנו חווינו בחיים זמנים בהם בורא עולם לקח מאיתנו את היכולות או ההזדמנויות להשיג משהו שנראה לנו חשוב ויקר – משהו שאנחנו בעצמנו חורטים בעיצוב הארכיטקטורי שלנו. לפעמים לתוכנית יש כוח של "חייב" – דרישה מוחלטת ונחושה שאנחנו כמו אלוקים.
 
אבל כשאלוקים עושה לנו את זה, כשהוא עושה את זה בלתי אפשרי להשגה או לפעול על פי התוכניות שלנו, שאנחנו עיצבנו ורוצים שיתקיימו – אז יש לנו רק ברירה אחת! כשאנחנו רואים כמה חסרי אונים אנחנו, לא מסוגלים לשנות, או לשפר, את תנאי חיינו, אז:
 
אנחנו חייבים לשנות את התוכנית!
 
זה מה שהרב שלום ארוש מדגיש פעמים רבות בשיחות הנפלאות שלו איתנו. והמקור לזה נמצא בתורה הקדושה, כמובן, ובדברי חז"ל (פרקי אבות): "רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו".
 
כשאדם לא שמח עם התהליך הרוחני שלו, הוא חייב לשאול את עצמו: מאיזה מודל פנימי אני מונע? איזו מערכת (תוכנית) מנחה אותי? האם זה אפשרי לשנות את תנאי חיי כדי להתאים לה או לא? אם התשובה היא "לא", אז עליו לשאול את עצמו:
 
מהו הצורך הרגשי העמוק שמניע אותי, שאני דורש וחייב לפגוש בדרך שלי?
 
השאלה הבאה צריכה להיות, כאשר הקסם פועל:
 
עכשיו, איך אני יכול לפגוש את הצורך הזה – בדרך של בורא עולם?
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שמטפל גם על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב, אותה הוא שואב מבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.