הנועם אלימלך – סגולה מיוחדת ליום פטירתו

ר’ אלימלך מליז’נסק היה מכונה הנועם אלימלך על שם ספרו, ר’ אלימלך היה ממבססי החסידות באירופה והיה ידוע ומפורסם. יום פטירתו כ’א באדר, יום גדול ומסוגל מכל הימים האחרים. הנועם אלימלך חיבר את הבקשה המרגשת: אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בלבנו שום שנאה, מאחד על חברו חלילה. ותחזק אותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכל נחת רוח אליך. אמן כן יהי רצון.

מובא בשם הנועם אלימלך סגולה נפלאה, שלשה סיפורים נפלאים שיש לספרם ביום פטירתו ומובטח לכל העושה כן שיהיה לו שפע ופרנסה ויוכל לקיים את ליל הסדר בהרחבה.

שלושת הסיפורים:

הסיפור הראשון התרחש לפני כ- 250 שנה. יהודי שעסק בהכנת יין, התפרנס מהיין שמכר בפסח, כל השנה כולה. באחת השנים נסע למכור את סחורתו, ובאחד ממעברי הגבול, במקום בו היה אסור להעביר יין, עצרו אותו השוטרים ולקחו לבדוק מה יש בסחורה. הלך האיש בוכה ושבור אל רבי אלימלך ושח לו על צרתו. כל הכסף לכל השנה טמון בסחורה הזו. הרגיע אותו הרבי והבטיח שהם יגלו שם מים. ואכן כך היה. מים אפשר להעביר אז החזירו לו את הסחורה. אך מה יעשה היהודי עם המים? הוא צריך את היין… חזר אל רבו, שגזר שוב והמים הפכו ליין, וליהודי הייתה פרנסה לכל השנה.

הסיפור השני הוא על מלך שאבדה טבעתו היקרה שעברה מדור לדור. שלח שליחים לחפש אותה ושילם להם שכר יומי. אמרה אשתו של אחד היהודים העניים באזור, לך תחפש את הטבעת, לפחות תקבל משכורת יומית. וכך היה. יועץ המלך, שונא היהודים, ביקש לטמון לו פח, ובליל הסדר כשאירח על שולחנו אורחים, שכנע את המלך לבוא לראות שיש לו כסף לארוחת מלכים וכל זאת מכיוון שבטוח גנב את הטבעת. כשהגיעה משלחת המלך, שרו בהגדה את השיר דיינו – ובהברה אשכנזית, דייני, כשמו של היועץ… צעק היהודי דייני דייני, והמלך החל לחשוד. ציווה לחפש אצל היועץ, ואכן התגלה שהוא זה שגנב את הטבעת.

הסיפור השלישי הוא על יהודי שעבד אצל הפריץ. יום אחד אמר לו הפריץ: למה אתה כל הזמן אומר ברוך ה’, בעזרת ה’? אני מפרנס אותך. אם לא ארצה – לא תהיה לך עבודה. ענה לו היהודי: אותך אני מאוד מעריך ומכבד, אך ה’ מפרנסי. פיטר אותו הפריץ וצחק בפראות: עכשיו נראה מי מפרנס אותך. הלך היהודי לביתו רעב וחסר כל. מדי יום ירד המלך אל תיבות האוצר שלו, ליטף את טבעות הזהב ואף הכניס אותן אל פיו לנקוש בהן ולהרגיש את הזהב. קוף שגידל בביתו, נכנס אחריו למרתף, והחל מכניס לפיו את הטבעות, אך הוא, כדרך חיה ללא שכל – בלע אותן ומת. הגיע הפריץ אל חדר האוצרות וראה את הקוף המת. החליט להשליכו אל חצר בית היהודי שפיטר. להוסיף לכאב הלב שלו גם ריח נבלה. שכב הקוף בחצר היהודי עד שבטנו התפוררה ומטבעות הזהב נפלו מתוכה הישר לידיו של היהודי.

ה’ יעזרנו שבזכות ר’ אלימלך יהיו לנו את כל צרכי חג הפסח בהרחבה מידו הגדולה, שולחן מלכים מלא כל טוב, בגדים חדשים ונקיים כשל בני מלכים. וניפגש כולנו בגאולה השלימה בקרוב, אמן!.