אספר לכם איך היו שמחים

ערב סוכות בפתח. החג המתוק שבו היינו נוהגים לעלות לרגל לבית המקדש, להיטהר ולהקריב קורבנותינו, לשבת בשמחה כל העם במשך שבוע ימים כל משפחה באוהלה, כשהשיא היה בחג שני ב"שמחת בית השואבה", בה הרקיעה השמחה לשיאים חדשים ורוממות הרוח לא פסחה על אף אחד מבני ישראל.

גם היום אפשר להרגיש שאריות מועטות מאותה הרוח, כשאנחנו מכינים את ביתנו הארעי בו נאכל ונישן במשך שבעה ימים.

על סוכות נכתב "ושמחת בחגך". זהו, סגור ומנוי, אין הרבה מה להתבלבל פה, אנחנו אמורים לשמוח בחג הזה – זה הציווי וזאת המצווה.

אני חייבת להודות, שהשנה הציווי הזה קצת מלחיץ אותי. באופן כללי אני מרגישה קצת חסרת שמחה בזמן האחרון. כמובן שיש לי תירוצים אינספור וכולם נכונים וטובים, אבל העובדה היא שבשורה התחתונה אני לא ממש שמחה, והאמת, גם קשה לי לעלות ולהתעלות.

מאמרים נוספים בנושא:

החוקים של השמחה

21 נקודות לשמחה

איך נהיה שמחים

האלף-בית של החיים

למה הם כאלה שמחים?

אבל הגיעה שעת השין, ולמעני ולמען הסובבים אותי אני מרגישה שאני ממש חייבת לעטות על עצמי קצת שמחה. לכן פתחתי את ספרו המקסים של רבי נחמן מברסלב – סיפורי מעשיות, בסיפור "מעשה בשבעה קבצנים", ושם, מיד בהתחלה היה כתוב: "אספר לכם איך היו שמחים"… 

אחרי דברים אלה, מתגלגל הסיפור מדחי אל דחי ומתאר שני ילדים יתומים שאבדו ביער ואין להם מה לאכול, ובזמן שהם ביער הם פוגשים קבצנים שעוזרים להם, אבל משאירים אותם ביער. ובסופו של דבר, הם מתחתנים והקבצנים באים לחתונה שלהם ומברכים אותם, ויש שמחה גדולה.

טוב, לא כל כך הבנתי מהסיפור איך לשמוח. זה נשמע לי כמו טרגדיה יותר מאשר קומדיה. בצר לי ניסיתי לשמוע שיעור פרשנות בנושא תוך כדי בישול אינטנסיבי לחג.

השיעור דווקא התייחס לתחילת הסיפור שכביכול לא קשור להמשכו (גם כן של רבי נחמן מברסלב) ובו יש מלך שמעביר את המלוכה לבנו וכולם ממש שמחים. א ב ל, המלך מנבא לבנו שהוא עתיד לרדת מן המלוכה ובזמן הירידה הוא ישרה בדכדוך ועצבות, ועל כן לא יהיה ראוי להיות מלך…

ההסבר של הרב נגע בעניין העצבות. מסתבר, שהיצר הרע כל עניינו הוא לגרום לנו להיות עצובים. לא כל כך אכפת לו איך הוא יעשה את זה, העיקר שבסופו של דבר נרגיש עצבות, עד כדי כך שאפילו העבירה עצמה היא רק כלי כדי להשיג את המטרה "הנעלה" שלו – העצבות.

כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, הכל הולך לנו ואנחנו מרגישים על גג העולם כמו מלכים, אז כמובן קל לנו להרגיש את השמחה. אבל בזמנים של ירידה, כשהערפל מתעבה – כל דבר קטן שלא מסתדר עלול לפגוע, לעצבן ולהפיל אותנו.

זה יכול לקרות במשך תקופה או יום-יומיים ואפילו כמה פעמים ביום, כמו גלגל ענק, פעם למעלה ופעם למטה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ושמחת בחגך!

השמחה הצילה אותם מתאי הגזים

שמחת בית השואבה

זמן שמחתנו

רבי נחמן מלמד אותנו, שהחכמה הגדולה בחיים, והיכולת להישאר מלכה כל הזמן,  היא להיות בשמחה גם כשאני יורדת, כשאני חלשה, כשכואב לי, שחם לי או שמרגיז אותי. זאת אומרת, שצריך להילחם בעצבות כי האלטרנטיבה היא להיכנע ליצר הרע ולתת לו לשלוט בי, לנהל אותי, לנצח ולהשיג את מבוקשו.

למרות שאני כבר לא שומעת את המשך הפרשנות על הסיפור, אני מבינה שכל עניינו הוא ללמד אותנו שגם בטרגדיה אפשר וצריך להיות בשמחה.

כשאני מבינה את זה, באותו רגע אני מחליטה שלא אכנע. אני כועסת על היצר הרע ומשתמשת בכעס הזה כדי להיכנס לרוח מלחמה ולהרים את עצמי מעלה. לא אתן ליצור המגעיל הזה להשתלט עלי, א אהיה יצור שמתהלך בעולם ומשרת את היצר הרע.

אני בעד הטוב ורוצה שהטוב ינצח!

ואני מוכנה להשקיע מאמץ רב, למרות תחושת אפיסת הכוחות הכללית שעוטפת אותי, במלחמה הזאת.

זאת לא חכמה להטיף לכולם מסביבי, ובסופו של דבר, לוותר לעצמי בדבר הכי חשוב. "קחי את עצמך בידיים" אני מעודדת את רוחי "תילחמי בזה, תזכירי לעצמך להישאר כאן בהווה ולשמוח. אין עבר ואין עתיד, יש רק עכשיו, ואין שום סיבה להתמרמר".

לאט ומעט, אני מצליחה לשכנע את עצמי וכבר מרגישה מעט מעודדת. מקווה שעד הערב ובכל שאר ימי החג אצליח להשאיר את רוח הלחימה במבצע "סוכות השמחה", ולקחת איתי את רוח השמחה הלאה, לחיי היומיום בגלגל הענק שלעולם ממשיך את סיבובו.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com