זה לעומת זה
מי לא רוצה להיות אדם טוב, בריא, חזק, נעים וסובלני יותר? לא תמצאו אחד כזה בכל העולם כולו. אז למה זה קשה לנו כל כך? ליאור יהודאי יצא לבדוק וחזר עם התשובה.
"זה לעומת זה עשה האלוקים" אומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה בספרו "קהלת", ובעצם רומז לנו על משהו אדיר הקיים בתוכנו, על הכוח העצום הטמון בנו והעושה אותנו מי שאנחנו – חופש הבחירה!
מי לא רוצה להיות אדם טוב, בריא, חזק, נעים וסובלני יותר? לא תמצאו אחד כזה בכל העולם כולו. ובכל זאת, למה זה קשה לנו כל כך?
סימן ההיכר של המין האנושי הוא היותנו יצורים בעלי יכולת לבחור, יצורים בעלי חופש הבחירה, בשונה מיתר הברואים כולל המלאכים! שכל המהלכים שלהם מוכתבים על פי חוקים קבועים הניתנים לחיזוי מראש. דרכי תגובתו של האדם הן רבות ומגוונות, בחירותיו מגדירות אותו ואת אישיותו, והאפשרות הזו הופכת אותנו מ"מכונה מתוכנתת" לנזר הבריאה. המחשבות, המילים ובעיקר – המעשים שלנו, הם אלה שיכריעו אם נזכה ונבחר בחיים הטובים בעולם הזה ובעולם הבא, או חלילה בסבל וריחוק מעצמנו ומסביבתנו.
"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך" אומרת המשנה, בכוח מעשינו להכריע האם ניטה לצד הטוב או הרע, הברכה או הקללה, החיים או המוות, החירות או השעבוד. אם הייתה ביכולתו של האדם לבחור בטוב או ברע בלבד, לא היה מקום לכל הציוויים שנכתבו בתורה. כי מה הטעם בלצוות על מי שהוא כפוי ואינו בעל בחירה? באותה מידה לא היה טעם לתת שכר על מעשים של אדם כפוי או עונש על מחדליו, שהרי הוא לא פעל מתוקף בחירתו החופשית. כוח הבחירה שקיבלנו מקורו בעובדת היותנו נבראים בצלם אלוקים! ולכן רק כוח זה קובע את איכות חיינו ומי שאנחנו.
"וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב). "פרא", דבר שאינו מעוצב, לא יודע גבולות, פורץ לכל אשר יחפוץ, כמו "שיח פרא" שצומח ללא השגחה והכוונה. כך גם תינוק קטן, מטבעו אין לו ריסון והגבלות, כל עולמו סובב סביב סיפוקיו, תאוותיו ורצונותיו, והכל משועבד לו ללא מחויבויות מצדו. אם האדם ימשיך לגדול ללא הדרכה והכוונה, ללא גבולות ברורים וקבלת סמכות, הוא יהפוך ברבות הימים מ"עיר פרא" קטן ל"עיר פרא" גדול. אדם כזה חושב שכל העולם משועבד לרצונותיו, כל האמצעים כשרים להשגת תאוותיו, בשרירות ליבו הוא פועל ואינו מקשיב לאנשים סביבו המנסים לתקשר את רגשותיהם ורצונותיהם עימו. אם הוא אינטליגנט, הוא יעטוף את "פראותו" בעטיפות יפות ואולי אף ייראה נימוסי ו"יפה נפש", אך במהותו הוא עדיין יישאר "פרא" ללא שום ריסון עצמי אמיתי. לצערנו, מסתובבים בנינו לא מעט אנשים כאלה, ועם יד על הלב – אפילו בכל אחד מאתנו מסתתר עיר פרא קטן ואנוכי שכזה. מאה ועשרים (בשאיפה…) שנות חיינו לא ניתנו לנו לחינם. תפקידנו בזמן היקר הזה להפוך מעיר פרא לבני אדם.
ואל לנו לחשוב שדברים פשוט יקרו מאליהם. אנחנו צריכים להתבונן במתרחש ולשאול את עצמנו מהי הסיבה שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? מה אנחנו רוצים באמת? האם הבחירות שלנו בחיים הם של "טייס אוטומטי" שהפעלנו אי שם בעבר, או שמא פרי החלטה מושכלת ועכשווית? החלטותינו מעצבות את חיינו וקובעות את גורלנו. אם לא ניקח פיקוד ונשאר צופים מן הצד, החיים יחלפו על פנינו. החיים שלנו מלאים בנקודות בחירה. כשאירוע שלילי פוקד אותנו אנחנו יכולים ליפול לעצבות ולדיכאון, להאשים את הסביבה ולהפוך לאנשים ציניים וממורמרים, או לבחור להיות חזקים, לראות את החיובי ולדבוק בשמחה. בחירה חופשית היא הבחירה בין חיים בריאים לבין מוות רוחני וערכי. על כך כתבה התורה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע… ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל).
למה אנחנו עצלנים? למה אנחנו אוכלים יותר מדי או לא יכולים להפסיק לעשן? למה אנו נוטים להתעצבן ולכעוס במהירות? בתוך כל אחד מאיתנו מתנהל ללא הרף קרב אימתני. זה הקרב בין תשוקות ומאוויי הגוף לבין שאיפות הנשמה, או במילים אחרות בין ה"חלק אלוק ממעל" שבנו לבין הנפש הבהמית שיש בכל אחד. "לפתח חטאת רובץ…ואתה תמשול בו" – המאבק הפנימי הוא חלק מחיינו וחובה עלינו לכבוש את אותה נפש בהמית שרואה רק את עצמה וכל מה שחשוב לה זה ה"אני" – הכבוד, המעמד והנוחות החומרית.
מאמרים נוספים בנושא:
ישנם זמנים בהם אנחנו יודעים באופן אובייקטיבי שמשהו נכון עבורנו, אך התשוקות הגופניות שלנו מפריעות ומטשטשות את שיקול הדעת. מי לא מכיר את הסיטואציה בה אנחנו מנסים לרדת במשקל ומישהו מציע לנו פרוסה מגרה ביותר של עוגת שוקולד עתירת קצפת. התגובה הראשונה היא, "לא, אסור לי, אני בדיאטה". אבל בעוד אנו בוהים בעוגה, הגוף מתחיל לדבר בקול אחר: "טוב, רק חתיכה קטנה, מחר בטוח נתחיל את הדיאטה מחדש". מכאן הדרך של פצצת הקלוריות הזו אל הפה קצרה ביותר. הגוף לא אומר "תשכח מההבטחות שלך לעצמך, אכול את העוגה ותהיה שמן" כי הוא יודע שנדחה על הסף את צורת השכנוע הזאת. במקום זאת, הוא מניח לנו להאמין שאנחנו יכולים לוותר רק קצת ועדיין להיות בשליטה. מסיבה זו הגוף הוא אויב ערמומי, ובכל פעם שאנו נכנעים לו אנחנו רק גורמים לכך שיהיה לנו קשה יותר לעמוד בפיתוי בפעם הבאה.
מעבר לתכתיבי היצר והגוף, רוב האנשים נכנעים לתכתיבים החברתיים שמופעלים עליהם (מבית הוריהם, דרך השכונה והחברים ועד האופנות החולפות שמכתיבה לנו התקשורת והמדיה החברתית). בסופו של דבר, רבים מאתנו מוצאים עצמם נדחקים אל תוך השבלונה של עבודה במשרד בין 8:00 ל-18:00, נסיעה במאזדה 3, נופשון שנתי באנטליה (עד שהטורקים התחילו להשתגע) בילוי באותם מקומות, לבישת אותם בגדים, חבישת אותם משקפי שמש ונעילת אותם מותגי נעלים. חברים כאן המקום לציין בפניכם (מן הסתם לא מעט בועות יתפוצצו עכשיו) – בחירה חופשית כמעט ולא קיימת במציאות החיים הזו!
מעבר לכל אלה, הסביבה משפיעה בצורה מהותית גם על אופן החשיבה שלנו ועל הרמה המוסרית לפיה נחיה ונפעל. אחד הדברים הבולטים בדורנו הוא שנעלמה הבושה. אם בעבר אנשים התביישו בהתנהגותם הלא נורמטיבית ובסתר העלימו מיסים/השתמטו משרות מילואים/לכלכו את הטבע/ וכו', היום הלך הרוח הכללי אומר שמי שלא עושה את כל אלה דווקא הוא הלא נורמטיבי, או בלשון הרחוב ה"פראייר". כאשר זהו הלך הרוח הכללי בחברה, אין ספק שלמקומות הנמוכים והשליליים שבתוכנו יש יותר לגיטימציה לבוא לידי ביטוי משום שיש פחות כוחות חברתיים שיבלמו אותם. דרגה גבוהה יותר של בחירה – היא השקטה של הרעש החיצוני וניסיון להקשיב לנשמה ולהבין מה הקול הפנימי שבי קורה לי לעשות ומבקש ממני. וחשוב להבין, שגם ההקשבה לאותו "קול פנימי" צריכה להיות מוגבלת ויש תמיד לחשוד באותו קול שבשם הרצון ל"מימוש האמת האישית" קורה לנו, בעצם, להקשיב ליצר הרע שבתוכנו ולאותו עַיִר פֶּרֶא פרוע ובלתי מרוסן. יש לתת את הדעת.
להתגבר על הכוחות המושכים
איך מתגברים על כל הכוחות הפנימיים והחיצונים שמושכים אותנו למטה? התשובה מתחילה בהכרה, שיש בעולם ובחיים שלנו אמיתות שונות שיש להכירן, לכבדן ואף להרכין בפניהן את הראש.
למשל, יש את אמיתת הזוגיות – האומרת שעל מנת שקשר זוגי יצליח חובה עלינו תמיד להתגמש לטובת בן/בת הזוג ולוותר ככל שניתן, להתחשב בצרכיו, ללמוד להקשיב באמת, להפסיק עם כל הדמיונות על בני/בנות זוג אחרים, להוות בעבורו רשת ביטחון והגנה בפני כל תלאות וקשיי היומיום, לא להעביר ביקורת על התנהגותו מתוך הציפייה שהוא ישתנה בהתאם למה שנוח ומתאים לנו וכו'. אם לא נקשיב לאמת הזו, סביר להניח שהזוגיות שננהל תהיה מלאה בקשיים וריבים ואולי אף תסתיים בצער ובעוגמת נפש רבה.
עוד דוגמה היא אמיתת ההורות – האומרת שעל מנת שילדינו יגדלנו להיות אנשים עצמאיים, שמחים ומאושרים, עלינו תמיד לתת להם אהבה ללא תנאי, לנשק אותם ולספר להם עד כמה הם משמחים אותנו, לעשות איתם שיעורי בית בהיסטוריה ולהסיע לחוג חלילית (גם אם ממש לא מתחשק לנו) ולהימנע מביטויי כעס ומרמור לידם. אם לא נקשיב לאמת הזו, אל לנו להתפלא אם לא ירחק היום וילדינו המתוקים יהפכו לקרים ומסוגרים כלפינו ואף יפתחו תסכולים כאלה ואחרים מהחיים.
ויש גם, מכיוון אחר, את אמיתת הפרנסה – האומרת שעל מנת שנצליח לפרנס את ביתנו בכבוד, וגם נהנה מעמלנו, חובה עלינו תמיד לעשות את המיטב במטרה שהמעסיק שלנו ייצא נשכר ושהוא ירוויח מהעשייה שלנו, שאסור לנו לשקר ולגזול מלקוחותינו או מהחברה בה אנו עובדים ומוטל עלינו להתאמץ כדי להיות ראויים לשכר. אם לא נקשיב לאמת הזו, סביר להניח שהפרנסה שלנו תהיה בדוחק, או לחלופין, לא נראה ברכה ולא נהנה ממה שאנחנו כבר כן מרוויחים.
מובן מאליו שהמכנה המשותף לכל אותן אמיתות (ולרבות נוספות) היא העובדה שאותן עשיות, לרוב, קשות ומחייבות אותנו להתגבר על ה"נעים" והנוח". כל זה אפשרי רק אם מחליטים שתפקידנו פה בעולם הוא להדליק אור, לא להסכים לחושך ולסתמיות, ולהיאבק על משמעות חיינו! והמדהים הוא, שבכל פעם שאנחנו "מנצחים את עצמנו" פתאום אנו מגלים כמה כיף להיות משפחה, כמה טוב להיות חבר של אשתי/בעלי, איזה מתוקים הילדים שלי, כמה נפלא לעבוד היכן שאנחנו עובדים וכדומה. יהודי זה אדם שיש לו אלוקים, הוא יודע שיש אמת שגדולה ממנו והוא מוכן להכפיף את הצד הנמוך שבו בעבור אותה האמת, הוא המשרת של אותה האמת.
המסע שלנו, זה שנקרא "החיים", פירושו בדיוק כמו ביציאת מצריים ההיסטורית – לצאת מהמצרים האישיים שכובלים כל אחד מאיתנו ומהעבדות של עולם החומר והחושים המוגבלים. תפקידנו בעולם הוא להיות משרתים של האמת ולעשות "אוויר טוב" סביבנו, וכל זה גם "כשבא לנו" וגם כ"שלא בא לנו" באותה המידה ובאותו היושר. במסע הזה אין דבר כזה "קרדיט מאתמול" והמאמצים שעשינו ביום שקדם לא נחשבים. מדי יום יש לעורר בנו מוטיבציה מחדש לבחירה בטוב ולהתנגדות לצד העצל והאנוכי.
כן, אני יודע, להביא את הרעיונות הנעלים הללו אל תוך החיים ואל הניסיונות של חיי היומיום זאת העבודה הכי קשה וחשובה. מצד אחד, אנחנו באמת רוצים לבחור בטוב, אבל מהצד השני, כל כך מאוהבים בהרגלים ובחולשות שלנו עד שקשה לנו להשתנות.
רחמנא ליבא בעיי – הרחמן, אבא שבשמים, רוצה רק את הלב שלנו, את הכנות שלנו. אין טעם לשקר או להסתתר. גם אם אנחנו לא מי יודע מה, גם אם אנחנו מלאים בחטאים, אגואיזם ותאוות, גם אם נפלנו מיליון פעם בדרך – לעצם הרצון שלנו בשינוי יש חשיבות אדירה עם אהבה עצומה אצל בורא עולם!
ועוד דבר שאסור לשכוח – הקב"ה, אבא שבשמים, אוהב אותנו מאוד! זו סיבה מספיק טובה לשנס מותניים ולנסות להתחיל ליישם את הדברים האלה בחיינו. ולא בשמים היא!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור