בחירות: זמן געגועים לאבא
"אבא שלך היה מפאי"ניק אבל ידע להעריך תלמידי חכמים"... הבחירות בפתח והלב שלה מתמלא בזיכרונות וים של געגועים לאיש שחיבר בין הפכים ואנשים מכל קצוות הקשת. אבא.
מאז הבחירות הראשונות אחרי מותו של אביה, זמן בחירות הפך לזמן של געגועים לאבא ז"ל. היא עוד זוכרת את הפעם הראשונה כשהייתה ילדה קטנה. כמה ימים לפני הבחירות, דפקו שתי נשים מהמפלגה בה פעל בדלת הבית. הן הביעו את צערן בפני אמא והזכירו לה איך תמיד תרם את הבית ששוכן מול אחת הקלפיות הגדולות של העיר, כמטה בחירות של המפלגה. הן שאלו את אמא אם תרצה להמשיך את המסורת לזכרו והיא הסכימה.
ביום הבחירות הבית השקט והעצוב המה פתאום חיים: אנשים באו והלכו, דיברו וצחקו, הביאו רשימות בוחרים וכריכים לפעילים, הטלפון לא הפסיק לפעול.
אחר הצהריים הגיעה האתנחתא. הם ישבו עם כוסות קפה והתבוננו בבוסתן עצי הפרי שאביה שתל ובחוטי התיל של הכביסה והתרפקו על זיכרונות מהימים בהם העיר הייתה מושבה חקלאית, ובעיקר התרפקו על זיכרונותיהם מאביה ז"ל שהם אהבו כל כך. היא ישבה בצד והקשיבה בהנאה והשתדלה לא להפריע.
אחרי הפעם ההיא עוד היו הרבה פעמים. אם בתחילה זמן בחירות היה זמן געגועים לאבא בגלל הזיכרונות של אנשי מפלגתו, בשנים האחרונות הגעגועים הם גם למה שהוא ייצג בחייו – הגשר והחמלה לכל יהודי באשר הוא יהודי בלי קשר לדעותיו ואמונותיו. בימים טרופים אלה, בהם כל צד מתנגח באכזריות באחר, היא כל כך רוצה את הימים של פעם בחזרה. אחרי מותו הרבה אנשים, שונים זה מזה היו ניגשים אליה כהבת של… ומספרים לה ניסים ונפלאות אודותיו. כולם סיפרו כמה כמזכיר קופת חולים וכחבר מועצה עשה הכל כדי לעזור להם. זה היה האיש שרב העיר שלו הגדיר אותו כאיש חסד של אמת ואחד מראשי העיר החילונית הגדיר אותו כ"האיש והאגדה…."
מאמרים נוספים בנושא:
האב שלקח אותה אתו לבית הכנסת כל שבת, האב שבמסירות נפש כל שבת בבוקר התעקש למרות מצבו הקשה כחולה דיאליזה להיות בבית הכנסת הקבוע שלו בעת שספר תורה יוצא מההיכל ולימד אותה בצהרי כל שבת על נפלאות הבריאה בין עצי הפרי בגינה, היה שייך למפלגת מפא"י דאז, המפלגה שכיום מתייגים את כל המשתייכים אליה כשונאי הדת ועוכרי ישראל.
כשחזרה הילדה הקטנה בתשובה שנים רבות אחר כך, התברר לה שמשנתו הפוליטית לא הפריעה לו לקיים חברות קרובה ועמוקה עם רב העיר. עם חזרתה בתשובה, היא גילתה גם את הידידות שהייתה בן אביה הספרדי ששמר כל שנותיו על נאמנות לבית הכנסת הספרדי, לבין הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת האשכנזי. הגבאי הליטאי שחלק גדול מילדיו עזבו את הזרם לטובת חסידות ברסלב, היה מספר לה עליו בניגון פולני ומתבל את סיפורי אבא בסיפורים ומשלים של רבי נחמן מברסלב. "הוי האנשים הפשוטים…."| היה מתחיל תוך כדי ליפוף זקנו הארוך. מדי פעם היה אומר "אבא שלך היה מפאי"ניק אבל ידע להעריך תלמידי חכמים"….
כשהייתה קטנה מצאה בין חפציו את הפנקס האדום של ההסתדרות, עליו שמר בקנאות. עשרות שנים אחר כך גילתה מאחת המתנדבות שזכתה לתואר יקירת העיר, שאנשי הפנקס הכחול היו באים אליו לקבל עבודה במועצת הפועלים. "המפא"יניקים של פעם לא נתנו לנו עבודה כי היה לנו פנקס כחול של הפועל מזרחי. אבל אבא שלך ועוד שניים היו נותנים בשקט שווה בשווה לכולם"….
דווקא רב העיר דאז, הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל מגדולי ישראל ומגדולי אוהבי ישראל, היה זה שישב איתה יום אחד עם קובץ השירים שאביה כתב והסביר לה את אחד השירים שלא הבינה. היה זה שיר על חבר של אבא מחקלאי המושבה שמצא את מותו האכזרי בשדות. הרב ידע לתאר בפרוטרוט את קורות חייו של החקלאי החילוני ואת מותו. עיניו התכסו בדוק של דמעות כאב וגעגוע תוך כדי הסיפור.
בימים טרופים אלו היא רוצה לקרוא בקול גדול לאביה ולרב שכל כך אהבה שייראו לכולם שאפשר גם אחרת….
בימים טרופים אלו היא רוצה לקרוא בקול גדול לאביה ולרב שכל כך אהבה שייראו לכולם שאפשר גם אחרת. שכל יהודי יכול לאהוב כל יהודי מעמו ישראל ולמסור נפש על חברו, בין אם הוא איש שמאל ובין אם הוא ענק בתורה ובקבלה. צריך רק לרצות באמת לאהוב.
היא רוצה אותם לידה, שינחמו אותה בימים קשים אלו, אבל הם אינם, גם הגבאי המיתולוגי כבר איננו. הם כולם שם למעלה בעולם האמת.
לא נותר לה אלא לפנות לאבא הגדול מכולם, מלך מלכי המלכים שברא את כולנו בצלמו. היא פונה אליו שם בשדה הפורח המשקיף אל השדות, השדות שזוכרים את הימים הקסומים ההם. משם היא מפנה אליו עיניה בתחינה ומבקשת שיבוא כבר גואל, שנשמע את שופרו של משיח ושיהיו לנו אז בחירות אחרות לגמרי. בבחירות ההן ינצחו מי שפותחים את ליבם לשונה ולאחר, ינצחו אוהבי האנשים הפשוטים, בבחירות תנצח אהבת החינם ואת מסיבת הניצחון נחגוג בבית השלישי שייבנה ב"ה במהרה בימינו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור