תורה יא-אני ה’ הוא שמי

 

כי יש יחודא עלאה, ויחודא תתאה. היינו "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (זוהר בראשית יח ע"ב). וכל אחד מישראל צריר שיהיה נעשה זאת על ידו, ע"י זה יכול לבוא לתבונות התורה לעומקה. כי מי שהוא במדרגה פחותה, הוא עדיין רחוק מתבונות התורה. רק ע"י אמצעות הדיבור, יכול לבוא לתבונות התורה לעומקה. היינו, על ידי שהוא מדבר בהתורה בדיבורים, כמו שכתוב (משלי ד’): כי חיים הם למוצאיהם – למוציאיהם בפה (כשארז"ל עירובין נד.), מאיר לו הדיבור, בכל המקומות שצריך לעשות תשובה, כמו שארז"ל (ברכות כב.): פתח פיך ויאירו דבריך. ובכל פעם ופעם, ע"י כל תשובה ותשובה, הוא הולך ממדרגה למדרגה, עד שיוצא ממדרגה פחותה, ובא לתבונות התורה לעומקה. וזה ששאלו יוחני וממרא למשה (מנחות פ"ה): תבן אתה מכנים לעפריים? השיב להם: אמרי אינשי: למתא ירקא, ירקא שקול. תבן זה בחינת תבונה, כמו שכתוב (משלי כ’): תבונה תנצרכה, שהם הבינו, שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל. ועל כן שאלו, כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, הם משולים לעפר. ואיך יוכל להביאם למדרגה גבוהה, לתבונות התורה.

 

וזה: תבן – לשון תבונות התורה. אתה מכניס לעפריים – זה בחינת עפר, היינו מדרגה פחותה. השיב להם: אמרי אינשי – היינו ע"י האמירות, ע"י הדיבור של איש הישראלי, הוא מאיר לו לכל המקומות, שצריך לעשות תשובה. וזהו: למתא ירקא – למקומות שצריך לעשות תשובה. ירקא, הוא בחינת תשובה. כמו שאמרו במדרש (בראשית פ’ מג): וירק את חניכיו – אוריקן בפרשת שופטים, היינו שזרזם לעשות תשובה. כי פרשת שופטים נאמר על תשובה: מי האיש הירא ורך הלבב – הירא מעבירות שבידו (כשארז"ל סוטה מג). וזהו אמרי אינשי: למתא ירקא – היינו ע"י האמירות והדיבור של איש הישראלי. למתא ירקא, למקומות שצריך לעשות תשובה, יאיר לו הדיבור, שיוכל לעשות תשובה. וזה: ירקא שקול – בחינת תשובת המשקל. שהדיבור יאיר לו, שיוכל לעשות תשובת המשקל ממש:

 

ב

 

אך לדיבור שיאיר לו, אי אפשר לזכות, כי אם ע"י כבוד, היינו שיראה שיהיה כבוד השם יתברך בשלימות, שיהיה כבודו לאַין נגד כבוד השם יתברך. היינו על ידי ענוה וקטנות. כי עיקר בחינת הדיבור הוא מכבוד, כמו שכתוב (תהלים כד): מי הוא זה מלך הכבוד – היינו מלכות פֶּה, כי כשהתורה באה לתוך דיבורים פגומים, לפה פגום, לא די שאין דיבורי התורה מאירים לו, כי אם גם התורה עצמה נתגשם ונתחשך שם מפיו, כמו שכתוב (יהושע א): לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, בחינת (שמות י): וימש חושך, היינו שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך. כי ע"י שאין משגיחין שיהיה כבוד השם יתברך בשלימות, היינו ע"י גדלות, ע"י זה אין יכולין לפתוח פה, בבחינת (תהלים יז): סגרו פימו דברו בגאות. כמעשה דלוי בר סיסא, שהעלוהו לבימה, וטפת רוחו עליו, ולא אניבון (ירושלמי יבמות פ’ יב). כי ע"י הגאוה, הוא בחינת עבודת אלילים. ובעבודת אלילים כתיב (דברים ז’): פסילי אלוהיהם תשרפון באש. וכל העומד לשרוף כשרוף דמי, וכתותי מכתת שיעוריה, כמובא בגמרא (ר"ה כח.) לענין שופר של עבודת אלילים, וכיון שמכתת כתית שיעוריה, אין לו כלי הדיבור לדבר עמהם. אך כשהוא נזהר ושומר כבוד השם שיהיה בשלימות, שהוא נבזה בעיניו נמאס, ע"י זה יוכל לדבר דיבורים המאירים, בבחינת (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו, והם מאירים לו לתשובה, ויכול לבוא לתבונות התורה לעומקה כנ"ל:

 

 

וכבוד בשלימות אינו כי אם על ידי וא"ו שימשיך לתוכה, כי בלא וא"ו, נשאר כבד פה. ועל ידי וא"ו, הוא בבחינת (תהלים ל’): כבוד ולא ידום. כי כל מקום שנאמר וא"ו, הוא מוסיף (פסחים דף ה.), היינו בחינת תוספות קדושה, היינו שמירת הברית, כמאמר חז"ל: כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה (מ"ר קדושים פ’ כ"ה הובא ברש"י). כי זה תלוי בזה, גיאות וניאוף. כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד’ ע"ב) על פסוק (משלי ו): ואשת איש נפש יקרה תצוד. וע"כ ברית מכונה בשם שַׁדַּי, כמו שכתוב (בראשית לה): אני אל שדי, פרה ורבה. כי שדי הוא בחינת: שיש די באלוקותי לכל בריה (כמובא בפירש"י לך לך יז). וכשאינו שומר הברית, היינו ע"י גאות, הוא עושה לעצמו עבודת אלילים, הוא מראה שאין די לו באלוקותו, עד שצריך עבודת אלילים, ועל כן פוגם בשדי, שיש די כאלקותו לכל בריה. וכששומר הברית, הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה כנ"ל:

 

ד

 

ואור הזה, הוא בחינת טל אורות, הכלולים בוא"ו של כבוד, בבחינת (איוב לג): הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר. פעמים שלש הם בחינת טל אורות של מילוי שלש אותיות ראשונות. (פירוש: כי שלש אותיות ראשונות של שם הוי"ה במילוי אלפין, הם בגימטריא טל, והם בחינת טל אורות, והם כלולים בהוא"ו של השם). עם גבר – שהם כלולים בברית, כי כאיש גבורתו . ועל שם זה נקרא ברית: בועז, (תיקון תלתין וחד) – בו עוז בו תוקפא. אבל כשאינו שומר הברית, הוא מקלקל ה"טל" אורות, וממשיך על עצמו עול הפרנסה, היינו "טל" מלאכות, כמובא בזוהר (פ’ פינחס דף רמד ע"א): מאן דזריק פירורין דנהמא, עניות רדיף אבתריה, כל שכן מאן דזריק פירורין דמוחא. וזה: בו עוז, בו כלול שני הבחינות, היינו לט אורות – מי ששומר הברית, ול"ט מלאכות – מי שפוגם בו, כי עוז עם הכולל, שתי פעמים טל. וזה: משכן משכן שתי פעמים, שתי פעמים ל"ט. כי ל"ט מלאכות, גמרינן ממשכן, (כשארז"ל שבת מט ע"ב). ומי ששומר את בריתו, אע"פ שהוא עושה הל"ט מלאכות, הם בבחינת מלאכת המשכן. היינו משכן מבנייניה, בחינת ל"ט אורות. אך מי שפוגם בברית, המלאכות שלו הם בחינת משכן בחורבניה, בבחינת ל"ט מלקות, (בהקדמת התיקונים ובתיקון מח). בחינת (דברים כה): ארבעים יכנו ולא יוסיף, היינו בחינת פגם הברית, שהוא בחינת תוספות כנ"ל: