ההודאה

אחרי תלאות רבות, שנים של
נדודים וייסורים – זה קורה.
החכם מודה. מה גרם לו להודות?
מה נשתנה עכשיו?!

בגן החכמה – פרק 79

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

ונכנס אל הבעל שם, והטה עצמו אליו כדרך השרים, ושאל אותו אם אפשר שיראה אותו (היינו את החכם הנ"ל), ואם יוכל להוציאו משם. ואמר אל הבעל שם: האם זוכרים את החכם, ששלח השד ונשאו, ומאותו היום לא ראיתיו? השיבו: הן. וביקש ממנו שירא לו מקומו ויוציאו משם. ואמר לו הבעל שם: בודאי אני יכול להראות לך מקומו ולהוציאו, רק שלא ילכו כי אני ואתה. והלכו יחד ועשה הבעל שם מה שידע, ובאו לשם, וראה, שהם מונחים בעבי טיט ורפש. וכשראה החכם את המיניסטר, צעק אליו: אחי! ראה, שהם מכים ומענים אותי כל כך הרשעים הללו בחינם…

שוב, החכם לא מעלה על דעתו שאולי הוא טועה, שאולי הוא חייב, וזה בעצם מגיע לו. זהו ההפך הגמור משכל האמונה משום שהאמונה והאמת, ולמעשה כל היהדות, עומדות על הנקודה שאומרת: "אין ייסורין ללא עוון". ואדם עם מעט יושר ואמת, עם מעט אמונה, יודע שכל מה שעובר עליו הכל הוא "מידה כנגד מידה". הכל בצדק. וכשקורה לו משהו הוא מיד מפשפש במעשיו.

ראו לאיזו תהום נפל החכם, ולמרות שבתחילה הייתה לו אהבה עם התם, וגם היו לו מידות טובות ויושר, אבל מכיוון שהלך אחר חכמתו הוא נפל לכפירות נוראיות עד שאיבד את הכל. וגם עכשיו, כשהוא מתייסר שנים רבות בייסורים שלא ניתן לתאר וללא גבול, לא עולה על דעתו כלל שזה משום שטעה בדרכו. וכך היה לאורך כל הדרך – החכם לא התעורר מהייסורים גם כשהכו אותו על שביזה אנשים, ולא הבין שעשה עוול לאנשים אחרים. אך לבסוף נלקח למקום שנלקח והתייסר שם כמה שנים. ועתה, כשהוא רואה פתאום את התם ואת הבעל שם, האם הוא מתעורר ובוש במעשיו, גם כשרואה את הבעל שם שהוא בעצמו היה לועג לו, מגיע לגיהינום בשבילו? לא. הוא ממשיך בשלו: "אחי, ראה שהם מכים ומענים אותי כל כך… בחינם!"

גער בו המיניסטר: עיין אתה אוחז בחכמות שלך ואין אתה מאמין בשום דבר, ולדבריך אלו הם אנשים? עתה ראה, הלא זה הוא הבעל שם שהיית כופר בו והוא דייקא יכול להוציאכם (והוא יראה לכם את האמת). וביקש התם המיניסטר הנ"ל מן הבעל שם שיוציאם ויראה להם שזהו שד ואינם אנשים, ועשה הבעל שם מה שעשה – ונשארו עומדים על היבשה, ולא היה שם רפש כלל, ואלו המזיקים הנ"ל נעשו עפרא בעלמא. אז ראה החכם הנ"ל והוכרח בעל כורחו להודות על הכל שיש מלך וכו’…

מה נשתנה עכשיו שהחכם מודה? הרי גם קודם לכן הוא ראה דברים על-טבעיים? עכשיו, שהחכם ראה את כוחו של הבעל שם בו הוא כפר וראה שהוא ביטל את כל ייסוריו – הוא חייב להודות באמת.

זה עניין האמונה בצדיק שהזכרנו במהלך סדרה זו. כאשר רואים את כוחו לפעול ישועות, בעל כורחו מוכרח האדם להודות באמת שיש בורא לעולם. סיבה נוספת: אחרי שהתייסר כל כך וחשב שאלו רשעים שמייסרים אותו בחינם ולפתע ראה שהכל נעלם ולא היה כלום – החכם היה חייב להודות שיש שכר ועונש, וממילא להודות על כל הדברים בהם כפר.

הסבר נוסף: הרי מרוב הייסורים שעבר ועד שסוף כל סוף נושע משנים כואבות ומייסרות, נכנס בו פחד להמשיך לכפור משום שידע שאם יעשה זאת הוא עלול לחזור לגיהינום, לכן הוא חייב להכריח את עצמו להאמין. מכאן רואים את מעלת היראה לכפות את רשעותו של האדם.

ועוד הסבר: עד עתה לא היו לחכם שום זכויות להינצל מהגיהינום, אבל כעת, בזכותו של הצדיק שיש בכוחו לבחור את מי להוציא מהגיהינום – ניתנה לו משמים היכולת להפסיק לכפור ולצאת מהגיהינום.

על זה המעשה נאמרה התורה (עיין ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סימן יט) המדברת מחכמות ותמימות, שעיקר השלמות הוא רק תמימות ופשיטות, ועניין עמלק, שהיה חכם וכפר בעיקר וכו’, עיין שם על פסוק (משלי כד): "שבע יפול צדיק וקם" – סופי תיבות עמל"ק, כי עיקר הנפילות הן לא על ידי חכמות וכו’, עיין שם גם אגג מזרע עמלק אף על פי שראה מפלתו בשעה שבא שמואל אצל שאול להורגו, עדיין לא היה מאמין, כמו שנאמר (שמואל א, טו): "וילך אגג מעדנות" ותרגם יונתן: מפנקא, כי עדיין לא האמין במפלתו, עד שראה בעיניו סוף מפלתו, אז: ויאמר: "אכן סר מר המוות", כי עד עתה לא האמין (שים עיניך על המעשה, ותבין פלאי פלאות): ואם התפילה אינה כראוי, הוא מנעל בשלושה קצוות, והבן ועיין עוד בסוף הספר בפירוש הרב ותראה דרושים נפלאים.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)