בשדי יער עמוד 381-382

אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם

לִפְנֵי סִיּוּם, נָבִיא עוֹד סוּג שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת מְיֻחֶדֶת, שֶׁבָּאָה לִפְרָקִים בִּלְבַד, בְּעִקָּר כַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֵשׁ בְּעָיָה מְיֻחֶדֶת וּדְחוּפָה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת בִּמְהִירוּת. כְּגוֹן חֹלִי ר”ל אוֹ חוֹבוֹת גְּדוֹלִים, אוֹ בְּעָיוֹת קָשׁוֹת בִּשְׁלוֹם בֵּית, אוֹ בְּעָיָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת עִם אֵיזֶה יֶלֶד, שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאָסוּר לִדְחוֹת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, מַצָּבִים שֶׁצְּרִיכִים לָהֶם מָנוֹף מְיֻחָד וְגָדוֹל, וְהַמְתָּקָה גְּדוֹלָה וִישׁוּעָה. אָז צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת אֲרֻכָּה שֶׁל שֵׁשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סְגֻלָּה וְהַבְטָחָה מִצַּדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעַל בִּתְפִלָּתוֹ.

אָמְנָם צְרִיכִים סַבְלָנוּת, וְלִפְעָמִים צְרִיכִים עוֹד הִתְבּוֹדְדוּת כָּזוֹ שֶׁל שֵׁשׁ שָׁעוֹת. אֲבָל עַל פִּי רֹב בְּפַעַם אַחַת שֶׁעוֹשִׂים שֵׁשׁ שָׁעוֹת כְּבָר נוֹשָׁעִים, אִם רַק מְחַכִּים אַחֲרֵי זֶה בְּסַבְלָנוּת. כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ אֶת הַזְּמַן שֶׁלּוֹ. הַשֵּׁשׁ שָׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת לֹא צְרִיכוֹת לִהְיוֹת עִם עֲבוֹדָה מַעֲמִיקָה, שֶׁזֶּה קָשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת, אֶלָּא עִקַּר הָעִנְיָן הוּא פָּשׁוּט לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אֲרֻכָּה עַל דָּבָר אֶחָד וַאֲפִילוּ שֶׁחוֹזֵר עַל הַמִּלִּים שׁוּב וָשׁוּב, כָּל הַשֵּׁשׁ שָׁעוֹת.

כָּאָמוּר, הִתְבּוֹדְדוּת מֵעֵין זוֹ, הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא דָּבָר שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל יוֹם, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְכָךְ. כִּי רֹב בְּנֵי אָדָם אֵין לָהֶם אֶת הַכֵּלִים וְאֶת הַזְּמַן לְכָךְ. אֲבָל עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לִלְמֹד מִכָּךְ קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם בְּאוֹתָם מִקְרִים דְחוּפִים שֶׁצְּרִיכִים נִסִּים גְּלוּיִים, הַשֵּׁשׁ שָׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת עוֹשׂוֹת אֶת שֶׁלָּהֶן, וְיֵשׁ עֵדֻיּוֹת רַבּוֹת שֶׁל יְשׁוּעוֹת נִסִּיּוֹת שֶׁזָּכוּ לָהֶן עַל יְדֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת, לֹא כָּל שֶׁכֵּן אִם יִתְעוֹרֵר הָאָדָם וְיַעֲשֶׂה מִדֵּי פַּעַם שֵׁשׁ שָׁעוֹת עַל עִנְיָנִים רוּחָנִיִּים שֶׁמִּתְעַכְּבִים לוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי יוֹעִיל לוֹ מְאֹד.

חֹק חָקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כִּי צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁעַל כָּרְחֲךָ חַיָּב הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל דָּבָר בְּחַיָּיו. זֶהוּ יְסוֹד בַּבְּרִיאָה, שֶׁאֵין נוֹתְנִים לָאָדָם שׁוּם דָּבָר לְלֹא תְּפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּנוּ יְרוּחָם מִמִּיר: חֹק חָקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל כְּלוּם בְּלִי תְּפִלָּה. הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים לֹא הִשִּׂיגוּ שׁוּם דָּבָר בְּלִי תְּפִלָּה, וְכָל הַצַּדִּיקִים אַחֲרֵיהֶם לֹא הִשִּׂיגוּ שׁוּם דָּבָר בְּלִי תְּפִלָּה, וְאַף אָנוּ – עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל אָנוּ צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה.

וּמִכָּאן לַסְּגֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, לִפְעֹל כָּל יְשׁוּעָה עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִׂים שֵׁשׁ שְׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת רְצוּפוֹת. בְּעֵינֵינוּ רָאִינוּ אֶת הַיְשׁוּעוֹת שֶׁל הַשֵּׁשׁ שָׁעוֹת הַלָּלוּ, דְּבָרִים שֶׁלּוּלֵא הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה בְּכֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה – שֶׁהַתְּפִלָּה חַיֶּבֶת לִפְעֹל – אֲזַי לֹא הָיָה מוּבָן כֵּיצַד יָכוֹל לִהְיוֹת לָהֶם פִּתְרוֹן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. לְדֻגְמָא, תַּלְמִידִים בִּישִׁיבָתֵנוּ רָצוּ לִקְנוֹת דִּירָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ, הֵם עָשׂוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא עָבַר זְמַן רַב וְהֵם קָנוּ דִּירוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.

וְאִם כָּךְ הוּא בְּעִנְיָנִים גַּשְׁמִיִּים, כָּל שֶׁכֵּן הוּא בְּעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים, שֶׁשָּׁם צְרִיכִים לְרַכֵּז אֶת עִקַּר הַתְּפִלָּה, וְאִם יַעֲמֹד הָאָדָם שֵׁשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת לְבַקֵּשׁ עַל אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּרוּחָנִיּוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בְּוַדַּאי יִפְעַל, שֶׁהֲרֵי זוֹ הַנַּחַת רוּחַ שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁשּׁוֹאֵף כָּל כָּךְ לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁמַּשְׁקִיעַ בָּזֶה תְּפִלּוֹת רַבּוֹת וְעוֹמֵד שֵׁשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת לְפָנָיו.
וְזוֹ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן (תִּנְיָנָא צ”ו):

וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה, דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהִתְבּוֹדְדוּת, וְהֶאֱרִיךְ מְאֹד בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת, וְחִזֵּק אוֹתָנוּ וְזֵרֵז אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד בָּזֶה, לְהִתְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְאָמַר: שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הִתְבּוֹדְדוּת, וּלְבַלּוֹת כָּל הַיּוֹם עַל זֶה, אַךְ לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְצַוּוֹת לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עַל-כָּל-פָּנִים אֵיזֶה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי גַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אֲבָל מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בַּה’, וְרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עַל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת (בְּרָכוֹת כא): ‘וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ’.