קאוצינג מתוך פרשת וישלח – אממ.. מה אני רואה פה..?!

כאשר אדם פותח את עיניו ורואה זה אומנם בכוח הראייה שבורא העולם נתן לו – אבל מה הוא בוחר לראות זה כבר נתון למה שיש לו בלב וכן על עבודת המידות שלו ומצבו הרוחני.

3 דק' קריאה

רוחמה אפרתי

פורסם בתאריך 03.12.20

"וישא את עיניו וירא את הנשים".. הופה! מה קורה לנו כאן.. מרים את עיניו הטמאות ומה הוא ישר רואה.. את החמדה והגסות שיש לו בלב! הבה נתבונן יחדיו בהבדלים המאד משמעותיים בין צדיק לרשע, בין טהור לטמא, ונברר ביננו לבין עצמנו מה יותר כדאי ומדוע.. לעומתו, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, כאשר יעקב מרים את עיניו הקדושות כתוב, "וישא את עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש".

 

כאשר אדם פותח את עיניו ורואה זה אומנם בכוח הראייה שבורא העולם נתן לו – אבל מה הוא בוחר לראות זה כבר נתון למה שיש לו בלב וכן על עבודת המידות שלו ומצבו הרוחני.

 

 

חסדי השם יתברך אנו רואים דרך עצבי הראייה והמולכים שיש לנו בעין, הרשתית, הקרנית וכן המוח שמפרש את התדרים/התמונות וכן הלאה. אנחנו כולנו רואים את אותם האובייקטים ומבינים מה הם. כלומר אם יראו לנו תמונה של בית ועץ אנחנו נראה כולנו את אותו הדבר בדיוק. ברם, כל אחד מאתינו יכול לתת פרשנות אחרת לתמונה בהתאם למי ומה שהוא, ובעיקר בהתאם למה שיש לו בלב.. וזה בדיוק האישיו שעליו נתייחס.

 

 

אתן לכם דוגמא יפה שתמחיש את ההבדלים המנטליים שבין אדם לחברו, ושאינם תלויים בתדר הראייה עצמו אלא בפרשנות האישית שהיא סובייקטיבית וגם תלויה ברגשות שיש בתוכנו ובעיקר בעבודת המידות;

 

 

עורך עיתון מפורסם שלח שני כתבים בכירים לסקר את חתונת השנה של הזמרת הידוענית. שניהם נשלחו יחדיו באותה המונית, הם מגיעים לגן האירועים יחדיו וגם עוזבים ביחד כאשר מסיימים את עבודתם. למחרת, שני הכתבים מגישים לעורך את הכתבה החדשותית שלהם. העורך מקבל את שניהם במקביל ומתחיל לקרא, אבל מה קורה כאן…?? העורך מקבל שני סיקורים שונים לחלוטין וקצת מתבלבל. הוא נבוך.

 

 

כתב אחד התייחס לתפאורה, לעיצוב המודרני של האולם, שלנדברות המפוארות, הפרחים המעוצבים בססגוניות מירבית, עיצוב החופה וצבעי הפסטל שנבחרו, הוא לא שכח להתייחס לחליפת החתן שלטעמו הייתה בסגנון שנות ה-80' עם חפתים שיצאו ממזמן מהאופנה, האם מדובר ברטרו? הוא סיקר בטוב טעם את האירוע כאילו היה בחוויה עיצובית.

 

 

לעומתו, הכתב השני לא התייחס כלל וכלל לעיצוב – זה בכלל לא עניין אותו בלשון המטעה. עניין אותו דווקא טיב האוכל, המגוון הססגוני של הבופה, הביע את דעתו לגבי המנה הראשונה שהייתה מעט תפלה לטעמו ושהוגשה מקודם מידי, כשלעומתה המנה השנייה הייתה משודרגת ובטוב טעם, הוא שיבח את השפע הקולינרי בהתייחס לצלילי הרקע של תזמורת הנגנים שהובאה במיוחד מצפת וביחד עם הדיג'יי הצליחו להרים ערב מסיבתי מיוחד ושמח למדי. הוא גם לא ויתר על טעימה נדיבה מן הקינוח לה חיכה כל הערב, שבסופה שיבח לעילה את הקונדיטור הצרפתי שהגיע במיוחד מפריז, וחתם את מאמרו שקינוח טוב ואיכותי הוא זה שמצביע על טיב האוכל בכלליותו.

 

 

העורך שפשף את עיניו היטב, ושאל "הייתכן?". הייתכן שמדובר באותו האירוע? הרי שלחתי את שניהם ביחד באותה המונית, הגיעו יחדו ועזבו יחד. כיצד ייתכן שיש לי פה שני סיקורים שונים בתכלית?

 

 

גבירותי ורבותי היקרים, התשובה פה ברורה מאד, הסיקור הוא למעשה פרי עטיו של הכתב עצמו, והכל בעיניי המתבונן. שהרי הם אומנם היו

באותו האירוע ובאותו הזמן בדיוק, אולם כל אחד חווה את החוויה לפי התחושות והרגשות שלו, וכך סיקר בהתאם למה שיש לו בלב, ברגשות.

 

 

ובהקבלה, כך גם בפרשת השבוע שלנו כאשר יעקב הצדיק והקדוש מרים את ענו הוא רואה את הרשע עם חייליו מתקרבים לקראתו למלחמה והוא אינו מאבד עשתונותיו ומתארגן בהתאם הראוי. לעומתו, עשו הרשע שכל כולו מלא זוהמה , טומאה וניאוף – כאשר מרים את עיניו מה הוא רואה? את הנשים. זה הדבר הראשון שהוא רואה – הנשים. זה אומר בדיוק איזו חמדה יש לו בלב- תאוות הניאוף, ושעיניו אינן שמורות.

 

 

והבחירה שלנו יקיריי מה לראות, שבמילים אחרות עלינו לשמור היטב על העיניים שלנו כולל המראות שאנו רואים. וכן, לא רק גברים מצווים אלא גם נשים מצוות לשמור על העיניים שלהן והמראות שרואות. שנזכה כולנו לשמור את עינינו להתקדש ולהיטהר לאבינו שבשמיים. אכי"ר.

 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

'morgana Fata'באיטלקית, זוהי תופעה הלוציוניסטית, הזייתית, דמיונית שבה אדם מדמיין מרחוק צורה גבוהה מאוד.

Featured Products