היה אתה עצמך

כדי לחשוף אותה ולהיות מי שאתה באמת!

      

     

   

אם אתה מקבל טיפול רפואי, האם אתה מאמין בטיפול? אם כן, האם זה משום שיש לך ידע מקצועי ברפואה ואתה בטוח שטיפול זה יעזור? או שיש לך אמונה, ואולי תקווה, שהרופאים יודעים את אשר הם עושים?

 

ישנם תחומים מכריעים בחיינו שאין לנו אלא לטפל בהם מתוך אמונה שה"טיפול" המסוים יעזור. כלל זה ודאי תופס לגבי רפואה הנפש.

 

בעולם בו אפשר לקבל פתרון מהיר הנראה לעין כמעט לכל בעיה, נדרשת ממך תעוזה ונחישות כדי להאמין שההליכה בדרכי התורה – לימוד, תפילה, חשבון נפש, שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה, מעשי צדקה וחסד ועוד – הם הם שיביאו לך ריפוי פנימי וסיפוק.

 

אין מדען, שיוכל למדוד את גודל תחושת הסיפוק והשמחה, אליה מובילה דרך זו. הסיפוק הפנימי והקשר שלך עם בורא העולם הם נושאים שהמדע בקושי דן בהם ואין לו כלים להסביר אותם. ובכל זאת, עובדה זו לא גורעת במשהו מחשיבותם של קשר זה והשמחה הנובעת ממנו, לגביך.

 

בורא העולם נמצא במישור אליו המדע אינו מסוגל להגיע. המדע עוסק בתופעות הנתפסות והנמדדות בחושים של בשר ודם, ואילו הבורא יתברך הוא מעל הבריאה ומעל החושים – הוא ברא אותם והוא מושל בהם.

 

הכרת השם לא נובעת ממחקרים מדעיים, אלא בעיקר מנקודת מוצא של התבוננות ואמונה. אנחנו לא רוכשים את האמונה משום שקודם מצאנו לה הוכחה. עלינו להתאמץ על מנת להגיע לאמונה עמוקה, ואז אין קושי לראות בכל דבר בבריאה, כולל המדע, חיזוק והוכחה לאמונתנו.

 

 

מהי האמונה? אמונה, היא הנכונות שלנו לבטל את עצמנו ואת דעתנו בפני דעת עליונה יותר ולהודות שיש בעולם בו אנו חיים דברים הנשגבים משכלנו – אך הנהירים למי שברא את העולם. האמונה היא להאמין, שאנחנו וכל מה שאנו רואים מסביבנו, מהווים חלק מבריאה אחת עצומה ומאוחדת. בריאה זו מכילה בתוכה עולמות נוספים מלבד העולם החומרי בו אנו חיים, והעיקר – הכל יחד נשלט בידי בורא עולם.

 

בעולם הזה יש שילוב בין המימדים של המקום, זמן וחומר לבין המימדים של הרגש, שכל ורוח, הנקראים גם הם עולמות. עולמות אלו הם הבסיס עליו נשענים עולמות עליונים ונשגבים יותר, אליהם הנשמה שואפת להגיע. מסע הנשמה בדרך לעולמות העליונים – "עולם הבא" – המתחיל בעולם החומרי הזה. כאן נשמה מתלבשת בגוף החומרי שלנו ובאמצעותו פועלת במצוות ומעשים טובים. מעשים אלו הם ה"צידה לדרך" שהנשמה מביאה איתה ביציאתה מהעולם הזה, והם המזון ממנו היא תתקיים בעולם העליון. אמונה זו בהישארות הנפש ובחיי העולם הבא, היא אחד מיסודות היהדות.

 

 

האמונה בחיי העולם הבא היא היא הנותנת משמעות וערך לתחומים וצדדים רבים של החיים בעולם הזה, שבלעדיה היו בלתי מובנים. במושגי העולם הזה, פגיעה, מחלה, מוות וכל אירוע קשה אחר מהווים סתירה מוחלטת לחיים – הם מסמלים נזק והרס של החיים.

 

אם כן, לשם מה אנשים עמלים כל כך הרבה? יש ביניהם שגם סובלים – מדוע? יש הסובלים בנפש, ויש המתענים במחלות ההורסות כל חלקה טובה שגופם. לא פעם המאבק לחיים, עם הסבל והייסורים לפני המיתה, נראים כמו מאבק של ספינה הנטרפת בלב ים שהגלים הסוערים מכים בה פעם אחר פעם, עד שהיא מתרסקת. למה???

 

אלא שהמטרה לכך חייבת להיות אך ורק טובתנו אנו! מה שנראה בעינינו כסבל חסר היגיון ותועלת, הוא בעצם צירוף וזיכוך הנשמה כהכנה למסעה לעולם הנצח. מה שאנו רואים כמוות וסוף, הוא למעשה מעבר למצב טוב יותר של קיום. כשמגיע זמנה של הנשמה להתקדם לעולם גבוה יותר, הלבוש החומרי שלה, שהוא הגוף, מסיים את תפקידו ונושר. הנשמה עכשיו פורשת כנף ועולה אל מקומה – עולם שכולו טוב.

 

מזווית הראיה שלנו בעיני בשר ודם, לא ניתן לתאר איך הם החיים החדשים במישור הרוחני הנעלה יותר, בעולם הבא. אבל עמוק בפנים, הנשמה שלנו יודעת מהו ייעודה. זוהי גם הסיבה שברגעים קשים במיוחד בחיינו, אנחנו מתעוררים ושואלים: "מי אני בעצם? מהיכן באתי? לאן אני הולך?

 

לסבל והרס הגוף הנגרמים מפגיעה, מחלה או מוות, יש תכלית. הוא נועד לאפשר לנשמה להיבנות מחדש ובמדרגה גבוהה יותר. אמונה זו יכולה לתת לך לחיות חיים איכותיים ובעלי משמעות גבוהה יותר בעולם הזה. בעומק הלב, צריך להאמין כי לכל המאבקים, המאמצים, הכאב והסבל שאתה עובר, יש משמעות ומטרה. הגם שצער, סבל וכאבים מהווים סתירה לחיים בעולם הזה, יש בכוחם להביא את הנשמה לחיים גבוהים יותר בעולם הבא.

 

אנשים שואלים: "למה כל הסבל הזה? למה דווקא אני?"

 

מה שנקבע מלמעלה, הוא עכשיו עובדה. את הנעשה אולי ניתן לתקן, אולי לא, אך ודאי שלא ניתן להחזיר את השעון אחורה! מה שעכשיו אתה כן יכול לשנות היא הגישה וההסתכלות שלך על מה שאתה עובר והצורה שבה אתה חי עם כאבים, הסבל והבעיות. עכשיו אתה יודע שהיגיעה שלך אינה לריק ויש לך מטרה שראוי וכדאי לסבול עבורה, החיים האמיתיים. עכשיו הראיה מתמקדת בטווח הרחוק יותר – אתה בעצם מכין לחיי הנצח.

 

ככל שתקדים להשלים עם המצב הנוכחי שלך ולקבל אותו כשלב הכרחי בדרך לטוב, כך תוכל להפיק תועלת ממנו ולהשתמש בו להתפתחות ולצמיחה הפנימיים שלך.

 

 

עיקר האמונה הוא לא רק ההכרה שיש בורא עולם אי שם למעלה, אלא שהוא נמצא איתך ולצידך כאן, עכשיו ובכל רגע. ולא עוד, שהבורא נמצא בתוכך, בתוך הלב שלך ובתוך הנקודה הפנימית ביותר שלך – הנשמה. נקודה פנימית זו שהיא "חלק אלוקָ ממעל", היא היא האלוקות הטמונה בך והיא המקור של כל הטוב שבך: התקוות והשאיפות הנעלות שלך, הרצונות והכוונות הטובים שלך, היכולת שלך להיטיב ושאר נקודות אור שבך.

 

קח על עצמך את המשימה לחפש ולגלות את הנקודות הטובות שבך. אתה צריך להאמין שאתה חשוב ושיש לך ערך. יש ערך רב לכל מחשבה, דיבור ומעשה שלך – וגם להם השפעה על העולם כולו. כל דבר טוב שתעשה בעולם וכל מאמץ בכיוון לטוב חשובים וכדאיים וערכם רב לאין שיעור בעיני הבורא יתברך.

 

הבורא יתברך חנן אותנו בכוחות נפש בלתי נדלים המתגלים במיוחד כשאנו נתונים בניסיון. אחד מכוחות אלו הוא יכולתה העצומה של הנפש להירפא – הנשמה היא בלתי מנוצחת! חשוף את כוחות הנפש המיוחדים שלך והשתמש בהם!

 

לכל אחד מן הנבראים, ואף הזעיר ביותר, יש ערך וייחודיות משלו. הבורא יתברך הוא רב-אומן במלאכת היצירה המקורית: אין פרצוף אחד דומה למשנהו, ובוודאי שאין אישיות ואופי האחד דומים לשל חברו.

 

לכן נדרש ממך למצוא את הדרך המיוחדת לך להתקרב לבורא יתברך, לגלות את הניצוץ האלוקי שבך ולטפח אותו. בנסיבות בהן אתה נמצא, עליך למצוא את השביל שדרכו תוכל ליישם את האמונה והקשר שלך עם בורא העולם, הלכה למעשה. הבורא יתברך יכול להגיע לכל אחד ואחד במקום ובמצב בו הוא נמצא ומשם לרומם אותו, בחסד וברחמנות, למקום שיהיה טוב עבורו.

 

החיפוש אחר האישיות הפנימית היא מלאכה עדינה במיוחד. תנאי רקע קשים וניסיונות שאנשים עוברים גורמים להם, לא פעם, להסתתר מהעולם, ואף מעצמם, מאחורי מסכה חיצונית עבה המשווה להם זהות שאינה משקפת את פנימיותם. מתחת למסכה זו נמצאת אישיות רגישה ואפילו פגועה שהתפתחותה אולי דוכאה ונעצרה. נדרשים ממך אומץ, יוזמה ונחישות כדי לחשוף ולטפח את הפנימיות – ה"אני" – שלך, להיות מי שאתה באמת ולשמוח בכך.

 

הבורא יתברך התגלה במעמד הר סיני במילה "אנכי": "אנכי ה’ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב). לבורא יש עצמיות ו"אני"! יש אנשים שקשה להם לחיות עם עובדה זו ורואים בה איום לעצמיותם שלהם. הם אולי מעדיפים להטמין את הראש בחול ולהתעלם ממציאותו של הבורא יתברך, כך שהם לא ירגישו מחויבים אליו ולדרישות "המגבילות את חירותם".

 

אבל!!! בסופו של דבר, כולנו חייבים להודות בעובדה שהבורא יתברך, והוא לבדו השליט! רק הוא יכול לומר "אני": "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" (דברים ל"ב, ל"ט).

 

הגם שהמהות האמיתית של ה"אנכי" האלוקי היא לגמרי מעבר לתפישת אנוש, עם כל זאת כל זמן שאנו חיים יש לנו שמץ של הבנה לגבי מהות זו. הבנה זו נובעת מהימצאות הנשמה שבתוכנו, שהיא "חלק אלוקָ ממעל", והיא ה"אנכי" שבכל אחד ואחד מאיתנו. חלק אלוקי זה שבנו ניתן לנו, לא על מנת לרוקן אותנו מכל כוח ויוזמה. ההיפך הוא הנכון: הבורא יתברך הפיח בגופנו נשמה כדי שנשתמש בכוחות שלה על מנת להוציא אל הפועל את רצונו יתברך בבניין העולם, ביישובו ובהפרחתו.

 

כשבורא יתברך הביא אותנו לעולם הזה עם כוחות אלו, ודאי שהמטרה לא הייתה שנאמץ מידת ענווה וביטול עצמי מדומים. לא נדרש מאיתנו להסתפק במה שיש לנו ולא לשאוף ולא לנסות להגיע ליותר. הענווה האמיתית שנדרשת מאיתנו היא, שנדע מאיפה אנחנו שואבים את כוח חיותינו, מה מידת הכוח שיש לנו ומה הגבולות ששם לנו הבורא יתברך. כשנשקיע את הכוח הזה בקיום מצוות התורה ובבניין העולם בשמחה, אדרבה בזה נצדיק את המתנות שהעניק לנו הבורא יתברך.

 

אפילו אם אתה מוגבל מפאת מחלה או אירוע קשה אחר, עדיין קיים המושג של "חירות" שהוא מעבר לגבולות הגוף והמקום. זוהי בעצם חירות הנשמה והכוחות שלה, שבהם אתה משתמש כדי להתחזק ולהתגבר במצב בו אתה נתון ולצאת ממנו חזק יותר עם עולם פנימי עשיר יותר.

 

בעצם, השליטה על הייעוד שלך נמצאת במידה רבה בידיים שלך! נצל את החירות שניתנה לך ונווט את חייך לכיוון האור והשמחה. הצב לעצמך מטרות בחיים שהן בגבול יכולתך ושישמחו אותך – השתדל לממש אותן צעד אחרי צעד. האתגרים שבדרך להשגת מטרות אלו, על כל העליות והירידות שבה, גם הם יוסיפו לתחושת הסיפוק והשמחה.

 

 

(מתוך "קריאה לחיים" מאת המחבר)