בגן האמונה המבואר עמוד תט עד הסוף

בגן האמונה המבואר עמוד תט עד סוף הספר

תַּכְלִית הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת

צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים – הֵן תְּפִלָּה, הֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְהֵן קִיּוּם הַמִּצְווֹת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ, שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ, שֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָט, הֵמָּה רַק בִּרְצוֹנוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ, בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטִּבְעִי כְּלָל.
תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הִיא לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לֶאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מַכּוֹת כ"ד): בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חֲבַקּוּק ב’ ד’); וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה" (תְּהִלִּים קי"ט פ"ו).
ר’ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב אוֹמֵר, שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לַדַּעַת – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה. כְּלוֹמַר, אָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּלִי אֱמוּנָה, אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת הַדַּעַת הַאֲמִתִּית שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲזַ"ל בְּבִרְכוֹת הַתּוֹרָה לוֹמַר: וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. שֶׁרַק עַל יְדֵי ‘יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ’ – שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה – זוֹכִים לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וּכְמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה לְהִתְפַּלֵּל עַל הַדַּעַת (בְּבִרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן) לִפְנֵי הַתּוֹרָה (בְּבִרְכַּת הֲשִׁיבֵנוּ), כִּי רַק עַל יְדֵי הַדַּעַת, שֶׁיּוֹדְעִים אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ, יְכוֹלִים לִלְמֹד תּוֹרָה בֶּאֱמֶת. וּמוּבָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן (ק"ו): שֶׁיֵּשׁ חָכָם שֶׁהוּא חָכָם, אֲפִלּוּ בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, וְאֵין לוֹ אֱמוּנָה בַּה’ יִתְבָּרַךְ.
וּבִכְלָל, תַּכְלִית כָּל עֲבוֹדַת ה’ הִיא לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַכְּלָל שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבֹד וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה’ יִתְבָּרַךְ לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֲנַחְנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאֵין רָאוּי לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְמַלֵּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ" (למ"ת ל"ז).

מַדְרֵגַת הָאָדָם

מוּבָא בַּגְּמָרָא (פְּסָחִים נ’.): מַעֲשֶׂה בְּרַב יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל ר’ יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה חוֹלֶה. וּמִתּוֹךְ חָלְיוֹ הִגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל גְּסִיסָה. כְּשֶׁחָזַר לַחַיִּים, שָׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו: מָה רָאִיתָ שָׁם? הֵשִׁיב לוֹ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי – עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אָמַר לוֹ: עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ.
יֶשְׁנָם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים וּמְכֻבָּדִים – וְאִלּוּ לְמַעְלָה הֵם קְטַנִּים. וְכֵן לְהֶפֶךְ: יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם בְּזוּיִים וְנִרְדָּפִים – וְאִלּוּ לְמַעְלָה הֵם גְּדוֹלִים. וְזֹאת, מֵאַחַר שֶׁאֵצֶל ה’ יִתְבָּרַךְ הַמַּעֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִיא כְּפִי כַּמּוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁזָּכָה לְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, וּכְפִי הַצְלָחָתוֹ בְּמִבְחֲנֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁבָּהֶם הוּא נִבְחָן בְּכָל רֶגַע. כַּמּוּבָא בְּרֹאשׁ הַפֶּרֶק: "רַגְלִי עָמְדָה בְּמִישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה’". "רֶגֶל" הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁעָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". כִּי הָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה.
מוּבָן מֵהַשִּׂיחָה הַנַּ"ל: שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד הַכֹּל, כִּי כֵּן אָמַר חֲבַקּוּק הַנָּבִיא: "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". יִחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִחְיֶה בָּעוֹלָם הַבָּא – חַיִּים מְלֵאִים וְיָפִים – בִּזְכוּת אֱמוּנָתוֹ. כִּי גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא יִחְיֶה כְּפִי אֱמוּנָתוֹ שֶׁהִשִּׂיג בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַכֹּל בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה. וּכְכָל שֶׁהָאָדָם מַשִּׂיג יוֹתֵר אֶת הָאֱמוּנָה, כָּךְ דַּרְגָּתוֹ גְּבוֹהָה יוֹתֵר.

גָּדוֹל וְקָטֹן – שָׁם הוּא

אֲבָל לִבְנֵי אָדָם אֵין אֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁל הַזּוּלַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שְׁמוּאֵל א’, ט"ז ז’). לָכֵן, הֵם מוֹדְדִים אֶת הָאָדָם לְפִי מַדָּד שֶׁל חָכְמָה, שֶׁל יֹפִי, שֶׁל תֹּאַר, שֶׁל עֹשֶׁר, שֶׁל יִחוּס וְכַדּוֹמֶה. וְהֵם טוֹעִים בְּהַעֲרָכַת הַזּוּלַת, וַעֲלוּלִים לַחֲשֹׁב עַל הַקָּטָן שֶׁהוּא גָּדוֹל; וְכֵן לְהֵפֶךְ, לַחֲשֹׁב עַל הַגָּדוֹל שֶׁהוּא קָטָן.
יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאָדָם פָּשׁוּט, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב, הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאָדָם מְלֻמָּד בְּיוֹתֵר. וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָדָם מַאֲמִין, שֶׁמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ. וְאִלּוּ הַמְלֻמָּד אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי בָּרָא אוֹתוֹ וּמִי מַנְהִיג אוֹתוֹ, וְהוּא נִמְצָא בְּדַרְגָּה נְחוּתָה בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְאוֹתוֹ אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ לִכְתֹב אֶת שְׁמוֹ. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, נָחוּת אֲפִלּוּ מִבְּהֵמָה. כְּמוֹ שֶׁמּוֹכִיחַ הַנָּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל עַל עָזְבָם אֶת הָאֱמוּנָה: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוֹ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדָע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (יְשַׁעְיָה א’ ג’).
וְכֵן כָּתוּב: "כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב, וְאֵינוֹ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אָדָם כְּלָל, רַק הוּא בְּחִינַת חַיָּה בִּדְמוּת אָדָם. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ – הָיָה לוֹ רַחְמָנוּת. וְהָיָה עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב וּמְמֻלָּא בִּבְנֵי אָדָם, הַיְנוּ בְּנֵי דֵּעָה כַּנַ"ל" (למ"ת ז’).

סְחוֹרָה וּשְׁמָהּ אֱמוּנָה

לְאוֹר הָאָמוּר לְעֵיל, צָרִיךְ שֶׁכָּל עֵסֶק הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה לְהַשִּׂיג וְלִקְנוֹת אֶת הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שַׁבָּת ל"א) שֶׁהַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁשּׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם אַחַר פְּטִירָתוֹ, הִיא: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? פְּשׁוּטוֹ שֶׁל עִנְיָן הוּא, שֶׁשּׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם, אִם כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן (מִסְחָר) שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיָה בֶּאֱמוּנָה, כְּלוֹמַר בְּיֹשֶׁר – שֶׁלֹּא רִמָּה וְלֹא גָּזַל וְלֹא שִׁקֵּר בְּמִסְחָרוֹ. אֲבָל הַדְּרָשׁ הוּא, שֶׁשּׁוֹאֲלִים אֶת הָאָדָם: הַאִם הַסְּחוֹרָה שֶׁסָּחַרְתָּ בָּהּ הָיְתָה סְחוֹרָה, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ אֱמוּנָה? – קָנִיתָ אֱמוּנָה? – לָמַדְתָּ אֱמוּנָה? – מָכַרְתָּ אֱמוּנָה? – לִמַּדְתָּ אֱמוּנָה? הַזֹּהַר כּוֹתֵב עַל הַפָּסוּק: "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו, בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (עָמוֹס ג’ ג’) – שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ הוֹפֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפָּגְשׁוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וִידַבְּרוּ מֵהַתַּכְלִית.
הַמַּסְקָנָה הַיּוֹצֵאת מִדִּבְרֵי הַזֹּהַר הִיא, שֶׁכָּל הַמִּפְגָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם לִלְמֹד אֱמוּנָה, אוֹ לְלַמֵּד אֱמוּנָה!
נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הָאֹשֶׁר וְהַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה; וְכֵן הִיא הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית לָעוֹלָם הַבָּא; וְאֵין סוֹף וְקֵץ לִסְגֻלּוֹתֶיהָ וּלְמַעֲלוֹתֶיהָ. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּבְרוּרָה.

סוֹף דָּבָר

אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ אֶת הָעֵצוֹת לְחַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, צְרִיכִים לְהַדְגִּישׁ שֶׁכָּל קִיּוּם הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת הַמּוּבָאוֹת בְּסֵפֶר זֶה, תְּלוּיוֹת בְּעִקָּר בַּיְדִיעָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וִידִיעָה זוֹ – אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל מִשְׁפָּט. כִּי בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לָדַעַת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת וִדּוּי דְּבָרִים בְּכָל יוֹם. וּבְלִי שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם שָׁעָה בְּכָל יוֹם, שֶׁבָּהּ הוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ – מֶה עָשָׂה מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל אֶתְמוֹל וְעַד הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל הַיּוֹם – אֲזַי אֵין אֶפְשָׁרוּת מַעֲשִׂית לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה – לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (ל"מ ד).
לָכֵן, יִרְאֶה כָּל אֶחָד לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַהַנְהָגָה שֶׁל שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִהְיוֹת אָדָם מַאֲמִין, וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו שׁוּם דִּין. וְיִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ אֱמוּנוֹת – רַב בְּרָכוֹת".

תָּם וְנִשְׁלָם, שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם