מחפשים בנרות פרשת וישב

דתי-יווני?

ההורים עמדו סביב מיטת בנם ובכו. הוא שוכב כבר שבוע מחוסר הכרה. ניגש הרופא “להרגיע” ואומר: מהבדיקות שלנו אני יכול להגיד לכם בבירור שכל המערכות שבגופו מתפקדות כראוי, “רק” הכרה אין לו…

האם יש בדברי הרופא תנחומים? מה שָׁווֹת כל המערכות המתפקדות אם אין הכרה? אם העיקר חסר?

על הפסוק “ועוררתי בָּנַיִךְ ציון על בָּנַיִךְ יוון”, אומר הרב פינקוס זצ”ל ש’ציון’ ו’יָוָן’ הן אותן אותיות חוץ מהאות צדי”ק. והוא אומר דבר מזעזע, שיכול להיות יהודי ירא ושלם שכל ה”מערכות” הדתיות שלו מתפקדות, הוא לומד ומתפלל – ובכל זאת משהו חסר לו והחיסרון הזה הופך אותו מציון ליוון.

חסרה הנקודה העמוקה ביותר של היהדות, חסרה החיות הפנימית, חסרה ההכרה!

וזה מה שהסברתי בכל השנים, שלא יכול להיות שיהודי יִתְיַוֵּן. יהודי “בהכרה”, כלומר שבאמת חי את נקודת היהדותו – לעולם לא יעזוב את מקור חיותו!

ברור הדבר שכל אותם מתיוונים הם היו יהודים “מחוסרי הכרה”, יהודים שרק בחיצוניות תפקדו כיהודים, אבל את השמחה הפנימית, את החיבור לבורא עולם, את האמונה – הם כבר מזמן איבדו. רק מי שאין לו חיות יהודית פנימית – רק הוא יכול להתיוון.

השלמת החיסרון הפנימי

ומי נותן את אותה הנקודה הפנימית? מי מחזיר לנו את ה”הכרה”, ונותן לנו את החיות הפנימית שֶׁמְּחַיָּה את כל שאר המערכות ונותנת להן משמעות.

רבי נחמן מספר בסיפורי מעשיות על בן הרב שהיה מתמיד וקדוש מאוד – אבל היה לו חיסרון פנימי שלא בא על סיפוקו, הוא הרגיש שחסרה לו הנקודה הפנימית.

והרפואה לחיסרון הזה, אומר רבי נחמן, היא לנסוע לְהַצַּדִּיק! את הנקודה הפנימית מקבלים אך ורק מהצדיק! לא לחינם מה שמבדיל בין ציון ליוון זו האות צדי”ק הרומזת לצדיק.

במעשה הזה מראה רבי נחמן שזה לא כל כך פשוט להתקרב לצדיק. יש על זה הרבה מאוד מניעות. והמניעות העיקריות מגיעות דווקא מרבנים גדולים, מאבא שלו… זה לא קל בכלל.

וכל שכן אנו בדור הזה, שאנחנו לא יודעים לאיזה צדיק להתקרב, מי הוא הצדיק שיש לו את הכוח להחיות לנו את הנקודה הפנימית, להחזיר אותנו להכרה בקדושת יהדותינו. ומה נעשה?

הצוואה של רבינו

לכן השאיר רבי נחמן צוואה בתורה האחרונה שאמר לפני פטירתו, והזהיר שוב ושוב לחפש את הצדיק, והוא מאריך להסביר שכל האמונה, שכל הַחְיָאַת הרוח הפנימית שלנו והתיקון שלנו תלויים בזה.

ולכן אנו לא יכולים לפטור את עצמנו בטענה “זה קשה, זה מבלבל, אני לא יודע מי הצדיק…” אם אתה מבין שכל היהדות שלך תלויה בצדיק, אם אתה לא רוצה להיות חי-מת, אם אתה לא רוצה להיות דתי-יווני – אתה חייב “להפוך את העולם”, והעיקר על ידי ריבוי תפילה כמו שכותב רבינו וחוזר על זה בכמה לשונות:

“ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאוד אחרי מנהיג אמתי להתקרב אליו… אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאוד מאוד אחר מנהיג אמתי כזה, וצריך לבקש מאוד מהשם יתברך, שיזכה להתקרב למנהיג אמתי, כדי שיזכה לאמונה אמתית בשלמות…”

ובנים לא יומתו על אבות

פרשת השבוע מספרת לנו על עוון מכירת יוסף. העוון הזה עדיין לא התכפר לנו, כמו שמוכיח הנביא עמוס את עם ישראל מאות שנים אחרי המכירה: “על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בכסף צדיק…” וגם אחרי מאות שנים נוספות היו צריכים להיהרג במיתות משונות עשרה מגדולי ישראל כדי לכפר על אותו עוון ואומר המדרש: “ועדיין אותו החטא תלוי”.

וצריכים לשאול: האם אנחנו צריכים לשלם על חטא שלא אנחנו עשינו? הרי לא יומתו בנים בעוון אבות?! מה אנחנו אשמים?

והשאלה עוד מתעצמת לאור דברי ה”מגלה עמוקות”. על הפסוק: “ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו…” כותב ה”מגלה עמוקות” שיש כאן שש מילים רצופות המתחילות באות ‘אָלֶף’, כנגד ששת אלפי שנה שהעולם קיים שבכל אותן שש אלפים שנה מקטרג העוון של מכירת יוסף!

וכאן בוודאי קשה שהרי המכירה הייתה לאחר יותר מאלפיים שנה מבריאת העולם! ומדוע העוון של המכירה מקטרג על שני האלפים הראשונים שקדמו לו?

ממשיכים למכור את יוסף

והתשובה היא, שעוון מכירת יוסף, הוא “יוסף הצדיק”, היה העוון להתכחשות לנקודת הצדיק, ההתכחשות לנקודה הפנימית של היהדות. ואפילו צדיקים גדולים ונוראים כמו השבטים טעו ולא חיפשו את הצדיק שגם הם היו צריכים לקבל ממנו כמו שאמר להם יוסף בחלומותיו.

וזה לא קשור רק ליוסף האדם, אלא ליוסף הצדיק שבדור. וגם לפני מכירת יוסף לא חיפשו את נקודת הצדיק שבדור שתמיד הייתה בעולם מאז אדם הראשון, וגם לאחר המכירה ועד ימינו אנו נקודת הצדיק האמתי עדיין נסתרת ונעלמת, והרוב המוחלט מבני העולם ואפילו הרוב המוחלט מהיהודים הכשרים לא נותנים את ליבם לחפש ולבקש מה’ להתקרב לאותו צדיק שיכול להחיות את הנקודה הפנימית שלהם.

וכל שכן שבדורות רבים לא רק שלא חיפשו את הצדיק שבדור, אלא חלקו עליו וביזו אותו ואפילו רדפו אותו עד כדי רצון להרוג אותו, והדבר הגיע אפילו מצד רבנים גדולים ומנהיגים, כמו שקרה במכירת יוסף.

רבי נתן מאריך בזה בכמה מקומות, ונביא רק פנינים מאוד מתוך דבריו הנפלאים.

רבי נתן כותב שאם חלילה היו הורגים את יוסף כמו שהיה התכנון המקורי, היה כל העולם כולו נחרב מיד, כי הצדיק הוא החיות של כל העולם, וכאשר ניטלת החיות, העולם כולו מת.

ועוד כותב רבי נתן, שזה מאוד מאוד מטעה לברר את האמת מתוך השקר, וכל שכן לברר את נקודת האמת הנקייה מתוך נקודות אמת שאינן מושלמות. וזה כל כך מטעה עד שאפילו צדיקים גדולים כמו האחים הקדושים טעו בזה, וגם שאול שהיה נקי מחטא טעה בדוד. ולכן דווקא הרבנים והצדיקים צריכים להתפלל עוד יותר ויותר להתקרב לצדיק האמת ולהישמר מאוד מאוד מכל מחלוקת.

הַחְיָאָה לכל הדור

ולכן התיקון המושלם לעוון מכירת יוסף הוא שכולנו נחפש את נקודת הצדיק, ובוודאי ניזהר ונישמר מכל צד של מחלוקת, כי אם גדולי עולם טעו, מי אנחנו שלא נטעה…

על פי זה מובן שהישועה של חנוכה והתרופה לשואה הרוחנית של הַהִתְיַוְּנוּת לא הייתה הישועה הצבאית, אלא הישועה הרוחנית, הדלקת האור הפנימי, שהכהנים הקדושים שהם הצדיקים כי הם ממונים על לימוד התורה לעם ישראל, עוררו את הנקודה הפנימית בעם ישראל שרק מתוך אותה נקודה יהודית פנימית קמו ונלחמו והצליחו מעטים לנצח את הרבים ולטהר את בית המקדש.

וכל מִצְווֹת החנוכה מטרתן לעורר לנו את אותה נקודה פנימית: המצווה הראשונה היא ההלל וההודיה שהיא פנימיות היהדות, ולכן יהודי זה מלשון הודיה. והמצווה השנייה היא נרות החנוכה, שהן אותו אור הגנוז לצדיקים, וזה האור שבו מקיימים: “אחפש את ירושלים בנרות”, מחפשים את אותה נקודת ציון, נקודת הצדיק, שמחזירה אותנו להכרה מלאה בקדושת יהדותינו ונותנת משמעות לכל הֲוָיַתֵנוּ.

חיפוש הצדיק לא רק מאיר לנו את הנקודה הפנימית, אלא גם מסיר את הקטרוג של מכירת יוסף מעל כל הדור כולו! ובזכות אור החנוכה הקדוש נזכה לחפש ולמצוא את הצדיק ולהתקרב אליו בשלימות ובכך להחיות את אור היהדות הקדושה בלב שלנו ושל כל אחינו בית ישראל ויגיע העולם כולו לתיקונו.