נשלמה פרים שפתינו

“אחד הדברים הבולטים ביותר באבא הוא העובדה שכמה שעבר צער וייסורים בחיים שלו, והוא עבר הרבה מאוד צער וייסורים מכל הסוגים והמינים – אבל הוא אף פעם לא התלונן ולא הייתה לו שום טרוניה על ה’ יתברך והיה רגיל לומר: ‘צדיק אתה ה’ וישר משפטיך’. אנחנו בניסיונות הרבה יותר קטנים צריכים להתחזק באמונה ולהזכיר לעצמנו ללא הרף שאנחנו לא מבינים כלום ושהכול לטובה – אבל אצל אבא זה היה טבעי, מרוב שהיה ברור לו שהכול בדין ובמשפט, לא היה צריך אפילו לומר את זה”.

את זה שמעתי בשבעה של יהודי יקר, רבי שלום בן עישה ע”ה, יהודי של פעם, שהיה קשור בלב ונפש לישיבה שלנו וזכה לבנים וחתנים שמפארים את הישיבה. זו הדוגמה והסמל עבורנו לזכות לאמונת ברזל שאינה מושפעת משום דבר ומשום מקרה ומשום צער וייסורים. זה הכוח הגדול של עם ישראל.

והמודד הגדול לאמונה הוא התפילה. “כי עיקר התפילה היא על ידי אמונה”, אומר רבינו, אי אפשר להתפלל בלי אמונה מוחלטת שה’ טוב וצדיק. כאשר מתחילים ספקות באמונה לא עלינו – הדבר הראשון שנפגע הוא התפילה.

וזה בדיוק עניינה של הפרה האדומה. כי רבינו אומר (ל”מ נה) שפרה זו בחינת תפילה כמו שכתוב “ונשלמה פרים שפתינו”, וכן בפרה נאמר עפר ואפר וכן בתפילה נאמר “ואנוכי עפר ואפר”. ולכן אפשר לזכות לפרה אדומה דווקא אחרי פורים, כמו שכתוב במגילה שפורים נקרא על שם “הפור”, ואומר רבינו שאם כותבים את המילה “הפור” בכתיב חסר זה יוצא “הפֻּר”, אותיות “פרה”, כי על ידי פורים זוכים לטהרת הפרה האדומה, ו”הפֻּר” הופך ל”פרה” (ל”ת עד).

ומדוע בזכות פורים זוכים לאמונה ולתפילה? כי עמלק זה בגימטרייה ספק, שכל כוחו של עמלק היה להכניס ספקות בלב ישראל “היש ה’ בקרבנו אם אין”, וכאשר יש ספק אי אפשר להתפלל, ולכן עיקר הכנעת עמלק הייתה על ידי התפילה של משה רבינו שלא היה לו שום ספק באמונה.

ובפורים זכינו להכניע את קליפת עמלק, ועל ידי זה זכינו לאמונה שלימה – ממילא לאחר הפורים אנו זוכים לפרשת פרה שהיא כנגד התפילה, שעכשיו זה הזמן להתחזק בתפילה לה’ בלב שלם מתוך האמונה השלימה.

גילויים במגילה

ועל פי זה נבין את הקשר של דברי רבינו באותה תורה (ל”מ נה) לפורים. כי שם רבינו אומר שכדי לזכות לבחינת הפרה שהיא בחינת תפילה צריכים לראות במפלת הרשעים. ואיך רואים במפלת הרשעים? על ידי שהצדיקים מצליחים לראות שה’ צדיק גם בשעה שהוא מגדל את הרשע ונותן לו כוח.

כי אחד הניסיונות הקשים ביותר באמונה זה לראות ש”דרך רשעים צלחה”. בזמן המגילה כולם ראו ש”המלך” שהוא מלכו של עולם מגדל ומנשא את הרשע והאויב הגדול ביותר של עם ישראל שהוא המן הרשע. זה משבר קשה מאוד באמונה.

ורק מרדכי הצדיק רואה ומבין שבתוך הגדולה של הרשע – שם טמונה דווקא מפלתו. והוא רואה לנגד עיניו רק את ה’ ויודע שה’ צדיק ולא מצדיק רשע חלילה, ולכן הוא לא מוכן להכיר בגדולת הרשע ולא כורע ולא משתחווה להמן.

ואם המן היה אדם רגיל מהשורה – לא היה בזה שום דבר מיוחד וזה לא היה ממלא אותו בחמה; אבל דווקא בגלל שה’ כל כך גידל את המן ועשה אותו ראש על כל השרים ומשנה למלך זה מה שעורר בו את כל הכעס והזעם, ודווקא בגלל זה הוא רצה להרוג את כל היהודים – ובסופו של דבר זה מה שהביא לנפילתו ולהכרתתו עם כל משפחתו.

גמולו בראשו

על פי זה כך יתבארו דברי רבינו באותה תורה שאומר (עפ”י קיצור ל”מ): “לראות במפלתן של רשעים אי אפשר כי אם על ידי בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב: ‘שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך’ וארץ ישראל נקראת ימין” – ולכן הכנעתו של המן הרשע הייתה על ידי ‘איש ימיני’ שהוא מרדכי.

ובהמשך אומר רבינו שמפלת הרשעים היא באופן זה: “לא די שהאדם נצול מהרשע, אלא גם רואה ברשע מה שהרשע רצה לראות בו”. המן רצה שמרדכי יתבזה וירכיב אותו על הסוס של המלך – ולבסוף הוא בעצמו עשה זאת למרדכי; ולאחר מכן המן בעצמו נתלה על העץ כפי שהוא רצה לתלות את מרדכי.

אבל ה’ שומר על הצדיק ונותן לצדיק ראייה לראות שה’ צדיק כמו שאומר רבינו: “נתחזק מאור עיניו של הצדיק ויכול לראות למרחוק ורואה ומשיג צדקתו של הקדוש ברוך הוא, שהצדק שהקדוש ברוך הוא מצדיק את הרשע במשפט זהו צדקתו של הקדוש ברוך הוא ‘כי לא אצדיק רשע'”. ולכן מרדכי הבין שאין להמן שום גדולה ולא כרע ולא השתחווה.

ואז הצדיק מגיע לאמונה שלימה ויכול להתפלל כמו שאומר רבינו: “ועל ידי שרואה צדקת ה’ נתחזק אמונתו ונתפשט לבו מעקמימיותו שהיה לו מקודם ויכול להתפלל. כי עיקר התפילה היא על ידי אמונה שמאמין שהכול הוא ברשות הקדוש ברוך הוא אפילו לשנות הטבע ‘ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה’, ואז מחזק את עצמו ומתפלל על צרכיו. וזהו בחינת פרה אדומה”.

את מאמר מרדכי אסתר עושה

וזה מה שעשתה אסתר, כשהיא הרגישה שהיא לא יכולה להתפלל בבחינת “א-לי א-לי למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי… אקרא יום ולא תענה…” – מה שעשתה הוא שהיא בעצמה הגדילה עוד יותר את המן בכך שהזמינה אותו למשתה עם המלך, שדבר זה עוד יותר “ניפח” את האגו של המן הרשע, עד שהוא כבר לא היה יכול לסבול יותר את מרדכי והוא עשה את העץ וכשהוא בא אל המלך למחרת בזה הוא התחיל ליפול. ואז כשהתחילו לראות במפלתו, כמנו שנאמר: “אשר החילות לנפול לפניו…” – אז התחזקה לה האמונה ולכן ביום השני היא כבר הייתה יכולה להתפלל לפני המלך: “אם מצאתי חן בעיניך המלך… תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי”.

ואסתר הצדקת הרוויחה בזה רווח כפול: מצד אחד עם ישראל חשבו שהיא בוגדת בהם והם התייאשו מעזרתה ולא סמכו עליה וממילא השקיעו את כל כוחם בתפילה שלימה; ומצד השני הגאווה של המן גדלה וגדלה עד ש”התפוצצה”.

עוד דבר שרואים בעניין “הפור”, עיקר הנס היה על ידי הפור, כי המן החליט להשמיד את היהודים בחודש ניסן, הוא דיבר עם המלך והמלך הסכים, והוא היה יכול לבצע את זממו תכף ומיד והיה יכול למור למלך שהגזירה תהיה מיד למחרת היום.

אבל ה’ עיקם את שכלו להפיל פור שזה דבר שהוא נגד השכל הישר, והפור נפל לסוף השנה, ובמשך שנה שלימה היה זמן לעם ישראל להתפלל ולפעול ולא רק לבטל את הגזירה אלא “ונהפוך הוא”, שתהיה כזאת מפלה לרשעים שכל אלה שרצו להזיק ליהודים – הם בעצמם הוכו והושמדו. ולכן החג נקרא פורים, כי עיקר הנס היה על ידי שהפור נפל על תאריך רחוק ונתן לעם ישראל זמן לפעול בתפילות.

ולכן מ”הפֻּר” שהוא גורל, שהוא דבר שאין בו היגיון – מזה נעשית “פרה” אדומה שהיא חוק כלומר דבר שאין בו טעם והיגיון המובן לנו.

ה’ יזכנו להכניע לגמרי את קליפת המן עמלק ובזכות זה נזכה לאמונה מושלמת ולתפילה בשלימות ולטהרת הפרה האדומה בשלימות, ושייבנה בית המקדש עוד השבוע וכולנו נזכה לאכול מן הזבחים והפסחים בקדושה ובטהרה.