תרבות הניגודיות: נשמות כלואות בתוך גופות, ומי את/ה נשמה או גוף?!

קאוצ’ינג מסר לחיים מפרשת השבוע: “וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ.עוֹדְךָ, מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי, שַׁלְּחָם” (וארא ט, י”ז-י”ח)

הפעם ברשותכם אתחיל בסיפור; השבוע זכיתי להרצאות בארגון מיוחד ומקסים שנקרא “צעד קדימה”. לפני כשבועיים נוצר קשר ביני לבין גב’ ליאת אחראית ומנהלת המועדון מטעם הארגון שהיא כולה לב ונשמה. האמת, בתפקיד שכזה חייב רגישות עילאית, אהבת חינם ונתינה אינסופית. והיא פשוט כזו! 

ליאת היתה מאד חביבה במהלך ההתקשרות בינינו בווצאפ ובקשה שארצה בנושא “חשיבה חיובית” ושם אציג מושגים, תיאוריות וחומרים עיוניים היוצרים אינטראקציה עם הקהל. “ואל תדאגי, אני אהיה שם לעזור לך, אני כולי שם..” כך סיכמה את הנושא. 

המשפט הזה קצת הדהים אותי לאור העובדה שברור שבדרך כלל מי שמזמין אותי גם צפוי להיות פיזית במקום אלא אם מעדכן שבמקרה לא יגיע, המה גם ברוך ה’ אני לא צריכה עזרה עם הקהל בטח שלא ביצירת אינטראקציה, זה הרי חלק מהמומחיות בלהיות מרצה איכות ומקצועי. מרצה מן השורה חייב לדעת כיצד לתפוס את הקהל, ליצור לו עניין וסקרנות, לפתח דו שיח המהווה תקשורת מילולית וגם בלתי מילולית.

יום שני אחר הצהריים מזג אוויר נעים נסענו לירושלים, אני מגיעה כולי בהתרגשות לקראת הקהל החדש; כמרצה, תמיד ישנה ציפייה לקראת מה אתה הולך, תוהה איך ההרצאה תהיה, האם יאהבו אותי, האם תהיה תקשורת טובה וחיבור? הקהל יזרום או חלילה יעקם פנים? וגם אם תהיה כזו צריך איכשהו לדעת כיצד להיחלץ מהמצב המביך. מרצה טוב מן השורה כבר אמרנו..?

חסדי ה’ כמובן שגם ובעיקר התפללתי שתהיה מציאת חן ביני לבין הקהל ויבינו את הדברים וההרצאה תלך חלק ותזרום אחלה בשאיפה שזו רק ההתחלה ולעוד שיתופי פעולה פוריים ומוצלחים.

ליאת מקבלת את פני בכניסה אנחנו לוחצות בחום ידיים ומתחבקות כאילו מכירות כבר שנים. אני נכנסת לאולם ונשמתי נעתקת. לזה לא ציפיתי. הלם. 

כורח הנסיבות לחשב מסלול מחדש

מרצה הוא גם קצת שחקן אז הייתי מוכרחה לבלוע את רגשותיי אולם הפתעתי הייתה מרובה. חייכתי קצת במבוכה אמנם והמחשבות רצו לי בראש במהירות הבזק בשאלות מאד רלוונטיות “איך אני הולכת להרצות להם עכשיו ומה תגידי להם, האם יבינו, הם מחוברים בכלל..? ואיך למען ה’ אעביר עכשיו שעה בנושא ברמת המשגה שלא כל כך הולמת בין התכנים לקהל היעד.. וואי.. חשבתי לעצמי ותוך כדי מנסה לחשב מסלול מחדש. מודה, זהו מצב מביך. 

הקהל נמצא מולי ואני מולו מוכרחה לחשב מסלול מחדש. כורח הנסיבות. 

אני עומדת מולם ומחייכת, מציגה את עצמי וממשיכה לחשב מסלול מחדש. תוך כדי מנסה להכיר אותם.. מי הם בכלל ומה היכולות שלהם.. היכולות שלהם? תלוי לאיזה אספקט אנחנו מתייחסים לפאן השכלי, קוגניטיבי, הרוחני והרגשי או לפאן הפיזי ובעיקר החיצוני. 

אתם בטח שואלים מה כל כך מוזר, שונה וההלם שחטפת? כאילו, מה קרה בהרצאה?? לכשנכנסתי לאולם חשבתי לרגע שהגעתי לחד סיעודי טיפולי לפני ישבו בחורים ובחורות צעירים ישובים בכיסא גלגלים מסיביים ברמת תפקוד כללי ירודה ביותר. חלקם היו עם צינורות בפה, או עם גפיים עליונות ו/או תחתונות משתוקות לחלוטין, זרוקות הצידה כולל הראש שאינו יציב, ובכלל כל הגוף שמוט כמו סמרטוט. ראיתי לפני בני אדם שגופם בגד בהם ממש. 

ואז התחלנו את ההרצאה, ברוך ה’ כמומחית של תת מודע ופסיכולוגיה יצירתי איתם קשר מצויין ומיד התחברנו. הייתה הרמוניה נפלאה. הם התחילו לדבר ושתפו אותי ברגשות שלהם, מחשבות, בושות וסודות מדם ליבם, לחלקם היה מאוד מאוד קשה אפילו להוציא הגייה אחת פשוטה מהפה, הברה. לומר את השם לקח אולי 3 דקות וגם את זה בקושי רב מצליחים להבין.

נשמות כלואות בתוך גופות 

ואז בום חטפתי זעזוע עמוק והתרגשתי נורא. ישבו לפני בני אדם כמוני כמוך עם נשמה ולב פועם, חם ורגיש שדיברו בדיוק כמונו על תחושות, חוסר ביטחון, ביקורת שלילית וכמה שהיא כואבת והרסנית, והרצון שלהם לאמפתיה וטיפת הכרה מצד הזולת, ובעיקר.. ומה שראיתי לפני זה נשמות מסכנות שתיקונם בגוף מרוט ובוגדני שכזה זה בהחלט תיקון קשה

תרבות הנראות 

במודרניזציה בת ימינו בה מככבות תרבויות המפארות את חשיבות הגוף, המבנה והצורה, הנראות, החיצוניות – הסגידה ליופי החיצוני שהרבה פעמים “תוכו אינו כברו”. שימת דגש אווילית וטיפשית על איך אדם נראה ולא על מי ומה הוא. אין כמעט התייחסות למהות שלנו, מי אני לב ונשמה או גוף שחודל? ואז הבנתי לאור הניגודיות הזו שישנם אנשים מתוקים ומקסימים שגופם אינו מתפקד הם בעצם ‘שקופים’ בחברה ולא מתייחסים אליהם בכלל. הם כמעט שלא קיימים.  אבל הנשמה שלהם היא חלק אלוקה ממעל בדיוק כשל כל יהודי אחר שגופו מתפקד. 

תרבות הניגודיות

היהדות מתייחסת ונותנת חשיבות וביטוי לנשמה לעומתנו, האומות נותנות חשיבות לחיצוניות ולגוף. האמת זועקת מתוך השקר. השקר שמככב בכל מקום, פינה ובמה. השקר שחוסם בפנינו את האור והדרך הנכונה אבל מי שמתעקש ומבקש מוצא ומקבל סיעתא דישמייה.

תרבות הניגודיות באה לידי ביטוי גם ובעיקר בפאן הרוחני;

כיצד באה לידי ביטוי תרבות הניגודיות ברוחניות? הו אה! אפשר לכתוב על הנושא ספרים מלאים וגדושים, אבל בכל זאת מוכרחים לרשום כמה מילים כדי לתת לכם קוראים נכבדים כלים ראויים לעבודה נכונה וטובה. נתחיל איפוא מדברי רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן: “אם כולם היו נותנים שבח והודיה לה’ יתברך בין בטיבו בין בעקו כבר היתה מגיעה הגאולה השלמה”. 

למה כוונתו? ננסה להמחיש את דבריו בהמשך לדברי הבעל שם טוב הקדוש שאמר “שויתי ה’ לנגדי תמיד”, צריכה להיות מוחשית ביותר. בהיותו בן שלוש שנים טרם אביו נפטר ציווה עליו כי על כל צעד ושעל עליו לזכור את ה’ כאילו הוא מולו. ישנה עוד פרשנות מעצימה לא פחות; 

שויתי = מלשון שוויון/שווה. הן ולאו שווים. כלומר עלי להודות לה’ על הרע, הקשה והמאתגר בדיוק כפי שאני מודה על הטוב והשפע שבחיי. 

הוא זה היסוד הבסיסי ואולי גם העמוק ביותר אותו מלמד כבוד מורנו ורבנו, הרב שלום ארוש שליט”א בספריו “שעריו בתודה” “אמרתי תודה ונושעתי”. יסודות התודה מחסלת את כל התרבות הניגודית ונותנת זבנג לשקר ויד לאמת ולשלום. תודה פותחת את כל צינורות השפע והטוב.

חבלי משיח והגאולה 

אז מה הקשר בין כותרת המאמר המתייחסת לפרעה מלך בשר ודם לכל מה שכתבתי כאן? עיוור ואולי אף נכה רגשית מי שלא רואה את ההשגחה הפרטית ויד ה’ בכל מה שקורה בארץ את הניסים והנפלאות הגלויים ושמירה פרטית. אנו כפסע מהגאולה, הלוואי שהמשיח יתגלה בקרוב. ברם,  עד אז היצר הרע וחילותיו משתוללים בלי סוף כי נתנה להם הרשות ולנו הבחירה – לכן שימו לב בחייכם לתרבות הניגודיות היכן, איך וכיצד היא באה לידי ביטוי – ואיפה ממוקם השקר ביחס לאמת ומי בסופו של יום גובר. ה’ נתן ושלח לנו את כל הכלים המצויינים כדי לראות את האור להילחם בחושך. תבקשו אותו, תדרשו אותו אל תהיו שאננים. צדיקי האמת עוזרים לנו בכך. ואתם רק תפתחו את הלב והנשמה .. אבל באמת אשרינו שזכינו. ו.. תודו לה’ על כל השפע שיש בחייכם – זה לא מובן מאליו

להזמנות ערבי העצמה רוחני וקואצ’ינג, סדנאות וקורסים, שיעורי תורה, הפרשות חלה : 054-2176644 רוחמה אפרתי