הרבה יותר מסתם פחית – פרשת תצוה

הרבה יותר מסתם פחית

אחד האברכים בישיבה יצא לפעילות תמיכה בחיילים היקרים שלנו בגבול עזה. הוא רואה חייל, ניגש אליו, ונותן לו פחית. החייל לא סתם חייך ואמר תודה, אלא הוא פשוט התרגש. זה היה נראה בעליל שהמעשה הקטן הזה היה הרבה יותר מסתם פחית עבורו. האברך שלנו הציע לחייל להניח תפילין והבחור לא ידע את נפשו. לאחר ששתה והניח תפילין, התחיל החייל לספר את פשר התרגשותו הגדולה.

“שמע, אחי”, הוא מספר, “קיבלתי זימון להיכנס לעזה. אני לא אדם דתי. אבל כל הדרך לכאן אני מתפלל ומתחנן לבורא עולם שייתן לי סימן שהוא איתי, שהוא שומר עלי. איך שאני יורד מהאוטובוס, אני מרגיש פתאום צימאון אדיר שלא הרגשתי בחיים, ובאותו רגע אתה מגיע אלי עם הפחית כמו מלאך משמיים ונותן לי את האפשרות להניח תפילין. אתה מבין מה אני מרגיש? הרגשתי איך ה’ עונה לתפילות שלי. נתת לי את המסר מהבורא שכל כך ילווה ויחזק אותי בימי הלחימה הלא פשוטים שעוד מצפים לי…”

וזה ממש לא הסיפור היחיד. האברכים שלנו יוצאים יום יום לדרום וחוזרים תחת רושם אדיר. עם ישראל מתגלה במלוא תפארתו. מה שמיוחד בסיפור הזה הוא הסמליות. הבחור הזה היה צמא. הצימאון הזה הוא לא היה רק צימאון למים. זה היה צימאון להרגיש את ה’, כמו שהחייל בעצמו מתאר. וזה ממחיש לנו את הנבואה שהולכת ומתקיימת לנגד עינינו: “הנה ימים באים נאום ה’ אלוקים והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'”.

לוקחים אחריות

רבני ישראל, אברכי ישראל, כל יהודי שמבין את המשמעות של הזכות האדירה להיות יהודי ולחיות כיהודי, עם ישראל זקוק לנו! עם ישראל צמא! אסור לנו להתעלם. אסור לנו להגיד “שלום עלייך נפשי”. אנחנו אחראים על כל האחים שלנו. “כל ישראל ערבים זה לזה” – אלה לא מילים ריקות.

תסלחו לי על המילים החריפות, אבל הן יוצאות מדם לבי כדי שנתעורר כולנו לצאת לעם ישראל.

בורא עולם מְעָרֶה רוח אדירה ממרום על עם ישראל, ולנו רק נשאר ללכת וללקט את הנשמות היקרות שמחכות להכיר את היהדות שלהן. איך אפשר להמשיך לישון?! מה נענה לבורא עולם שישאל אותנו מה עשינו עם החיים שלנו ועם החיים של האחים שלנו?

חז”ל אומרים לנו “גדול המחטיאו יותר מן ההורגו”, אנחנו צריכים ללמוד מזה קל וחומר בן בנו של קל וחומר ש”גדול הַמְחַיֶּה נפש ברוחניות יותר ממציל חיים בגשמיות”. ונכון, להציל חיים זה דבר אדיר שבאדירים, ו”כאילו קִיֵּם עולם מלא”, אנחנו לא מְקֵלִים ראש בזה חלילה. אבל להציל חיים רוחניים זה לאין ערוך יותר גדול! וכל שכן שההצלה הרוחנית כוללת את ההצלה הגשמית, כי כאשר אנחנו מצילים את עם ישראל ברוחניות, זה בוודאי מציל את עם ישראל גם בגשמיות.

חכם עדיף מנביא

ישנם גדולי ישראל שאמרו שֶׁאַל לנו לתת הסברים מדוע קרתה השואה האיומה, כי אין איתנו נביאים ונסתרות דרכי ה’. אנחנו הקטנים לא מתיימרים להכניס את עצמנו לזה כלל, אבל נצטט כאן את המילים הקדושות של אחד מגדולי ישראל ועמודי ההשקפה המקובל על כל עם ישראל, הוא הרב אליהו דסלר זצ”ל בעל ה”מכתב מאליהו” ודבריו, דברי “חכם עדיף מנביא”, נאמרו מיד לאחר השואה האיומה, והם מדהימים ומדברים בעד עצמם:

“דורנו דור עקבתא דמשיחא עיקרו ותיקונו הוא התשובה. אבותינו אמנם מסרו נפשם על מצוות הפרט, אבל רובא דרובא כל אחד ואחד הלך לענייניו ולא עסק בתיקון הכלל ולכן יצא החורבן הנורא. ועכשיו אחרי שעבר עלינו מה שעבר בחורבן הגדול הזה, אין לנו אלא לשאוף לתיקון הכלל ממש. עכשיו שריחמנו ה’ יתברך והגיענו לארץ ישראל והניח לנו כאן קצת קיבוץ שארית הפליטה איך לא נחשוב על תיקון הכלל?! איך לא נקבל על עצמנו להתמסר במסירות נפש לתשובת הכלל ולבניין הרוחניות בכל שכבות עם ה’?! לעולם לא נשלים עם המצב שחלק ניכר של עמנו סר מדרך התורה, אלא נשתדל בכל מאמצינו להשיב לב בנים אל אבות…”

זה מזעזע! הרב דסלר תולה את השואה האיומה בכך שרוב עם ישראל עסק בעולמו הרוחני הפרטי ולא עסק בְּהַחְזָרָה בתשובה של כלל ישראל!

והמסקנה של הרב דסלר מההשואה היא שעכשיו כולנו צריכים להשקיע במאמץ לקרב את עם ישראל לתשובה ולתורה, בפרט שה’ זימן את כולנו יחד לכאן, לארץ ישראל.

והדברים האלה מתאימים ביתר שְׂאֵת עכשיו. גם אנחנו עברנו אסון וחורבן גדול כאן בארץ ישראל, ומי יודע אם לא היינו יכולים למנוע אותו, אם היינו מתחזקים יותר בקירוב רחוקים ובהפצה.

כולנו כבני תורה צריכים לעשות חשבון נפש.

דבריו הברורים של הרב דסלר מחייבים אותנו לבדוק האם אנחנו עומדים במשימה של הדור; ובוודאי לאחר שכבר קרה מה שקרה, דבריו של הרב ברורים ומלמדים שהמסקנה שלנו לפחות עכשיו צריכה להיות “לקבל על עצמנו להתמסר במסירות נפש לתשובת הכלל ולבניין הרוחניות בכל שכבות עם ה'”.

ואם הרב דסלר אמר את זה בדורו, דור שבו האפיקורסות הייתה במלוא עצמתה ולא היו אוניים קשובות לתשובה כלל, כל שכן אנחנו שרואים בעינינו את תהליך התשובה המדהים של דורנו ואת התעוררות העצומה של האחים והאחיות שלנו – כל שכן שאין לנו שום תירוץ להתחמק מצו השעה הזה.

העקשן יצליח

ואחזור על כך שוב ושוב: העבודה הקדושה של ההפצה שייכת לכל אדם ואדם. יש יהודי שמחכה רק לך. אל תגיד “לי זה לא מתאים…” אין דבר כזה! אל תעשה שום חשבון של סיכויי הצלחה, תעשה את שלך. בשמיים לא יתבעו אותך למה לא הֶחְזַרְתָּ בתשובה, אבל הם כן יתבעו אותך למה לא ניסית, למה לא יצאת לעם ישראל, למה לא דיברת…

ונמשיך להעתיק כאן את המשך דברי הרב דסלר שבהם הוא עובר מדברי התעוררות לדברי התחזקות:

“בוודאי שעל פי דרך הטבע נראה שתקווה זו רחוקה היא עד מאוד וכמעט שאין סיכויים להצלחה במשימה נועזה זו [הערה: זה היה נכון בזמנו, היום בחסדי ה’ זה קרוב אלינו מאוד ורואים את התוצאות בשטח עין בעין], אבל ניצחון התכלית הרוחנית לעולם אינו תלוי בטבע אלא למעלה מן הטבע. הגאון מוילנא היה אומר שכלל גדול הוא ברוחניות: ‘העקשן יצליח'”.

וממשיך הרב דסלר ואומר בשם רבי חיים מוולוז’ין שהסדק שמבקע את חומות הטבע הוא מסירות הנפש! במסירות נפש אמתית מנצחים את כל החשבונות של דרך הטבע.

יוצא מדבריו שאסור לנו להסתכל על אחוזי הצלחה או סיכויי הצלחה, אלא למסור את הנפש ולעשות את כל המאמצים מצידנו, כי כשאנחנו נִרְצֶה וְנַעֲשֶׂה את מה שבכוחנו, נמשיך על עצמנו ועל כל הדור כולו סייעתא דשמיא שהיא למעלה מדרך הטבע!

עכשיו יותר מתמיד

בפרשת השבוע שלנו “ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים”. זה רצון ה’, לשכון בתוכנו לא רק במשכן או במקדש. הרצון הזה קיים ותקף גם עכשיו כשבית המקדש בעוונות הרבים עדיין לא נבנה. וכשעם ישראל מחוברים לה’ – ה’ שוכן בתוכנו. הפעולות שלנו לקירוב עם ישראל מַשְׁכִּינוֹת את ה’ בתוכנו! ההפצה היא בניית המשכן בלבבות של עם ישראל.

יש באמתחתי מקורות רבים וחזקים מאוד בנושא הזה. אבל אחרי דבריו של הרב דסלר באמת אין מה להוסיף.

וידועים דברי הרבי מלובביץ’ זיע”א שאמר: “חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם”. אין פעולה רוחנית שאדם עושה ויוצא בפועל לעם ישראל שלא עושה פירות. האברכים שלנו בשטח רואים את זה יום יום, ועם ישראל מחכה רק לך, שגם אתה תקום, ותצא, ותיפגש, ותאיר פנים, ותקדש שם שמים, ותקרב נפשות, וּתְגַדֵּל את שמו של בורא עולם!