קואצ'ינג מפרשת השבוע: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א)
אתר ברסלב ישראל מברך את כל ילדי ישראל היקרים בשנת לימודים פורייה, מוצלחת עם ציונים טובים, בריאות ובעיקר עם התנהגות נאותה כיאה לעם הנבחר שבו יהיה קידוש שם שמיים
זה קרה. והנה.. את רגע לפני החלטה גורלית שתשנה את חייך לכאן או לכאן ולעולמים ולא רק את שלך.. גם של זה שאת רוצה אולי "להיפטר" ממנו..
בשבוע שעבר יצאתי בקריאה לעם ישראל להתחיל בקמפיין מחץ לקירוב הגאולה שקוראים לו "אני אוהב כל יהודי" – להחליט ולשנן ולעשות הכול כדי לאהוב כל יהודי מכל הלב!
בימים טרופים אלו הרבה אנשים מחפשים נקודת אחיזה שתהווה להם מקור של ביטחון קיומי. האופטימיות היא נצרך מאד חשוב, חיוני והכרחי לעומת החדשות הקודרות בארץ ובעולם.
"המתכון של החיים" – מי לא רוצה, ובפרט בימים מאתגרים וקשים אלו שבהם האי וודאות משתוללת והחוסר ביטחון הקיומי מגיח כמעט מכל פינה.
בבית, בעבודה, בכל מקום בו אתם נמצאים בחברת אנשים. הם משאירים אתכם מרוקנים חלקית או לחלוטין, עם הרגשה מעיקה ולא נעימה שבדרך כלל קשה להסביר.
"יום הולדת רק פעם בשנה, רק פעם בשנה.." "היום יום הולדת, היום הולדת ל.. חג שמח וזר פורח.. היום יום הולדת.." אחחח! תענוג יש לי היום יום הולדת.
ההצגה חייבת להימשך ואת חייבת להמשיך עם ההצגה. ההצגה והעמדת פנים ממשיכה כי גם סוף כל סוף איך נוציא את השקר החוצה ותתגלה כל מערומייך בחוסר בושה??!
הסערה האחרונה סביב מופע ההתרמה למפעל החסד של הרב פירר, הותירה אותי ואת הקולגות שלי בתחושה קשה.
תשמעו, זה אולי נשמע מוגזם, אבל הסיפור הזה טומן בתוכו מסר אדיר, לא רק טיפ שכל אחד מאיתנו היה רוצה לקבל.
צעקתי "מתאבדת", אבל זה היה מאוחר מדי. היא שלחה את ידה אל השקית המהוה ושלפה משם חופן סוכריות, חטפתי ריקושטים לפנים... ככה התחילה המלחמה המתוקה!
בשלב זה החליפו החוקרים בין שני "שתולים" שונים. הראשון, בחור בשנות העשרים, בעל שערות ארוכות, עגיל באוזן ומכנסי ג'ינס קרועים, 'זרוק' אמיתי. השני...
מהמקום שיצאנו לשם הגענו, עבדנו, טרחנו, יגענו, הפכנו עולמות ונשארנו באותו מקום. המון עבודה ואפס תוצאות. אנחנו נעשה שמיניות באויר כדי להגיע בסופו של דבר לכלום.
אם חלילה היה לכם טוב, נחתם, ישנתם - גן עדן עלי אדמות – לא היה לכם חופש אמיתי. אולם אם סבלתם כהוגן, נקרעתם, התפוררתם, היה גיהנום – האח! זכיתם בחופשה חלומית.
בתוך כל אישיות יש שד קטן המנסה בכוח להרוס אותה, קוראים לו: "למה?", זהו היצר הרע שלא נותן לקבל דברים כהווייתם ומוכרח תמיד לשאול 'למה?'
מדוע התפתח אצלנו הפגם הגנטי הזה עד כי נוטים אנו לראות בכל יקה המחבב שעות מדויקות מין רבולוציונר השואף לחבל בסדר האנושי?
בעולם חולף זה, יש בידינו כוח להנציח דברים, להמשיכם לעד בהשקעה מינימאלית, והאירוע ישרוד לנצח. אז במקום ליהנות מהחיים ההולכים ומתבזבזים, לא עדיף לשמר אותם?