קואצ'ינג מפרשת השבוע: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א)
אתר ברסלב ישראל מברך את כל ילדי ישראל היקרים בשנת לימודים פורייה, מוצלחת עם ציונים טובים, בריאות ובעיקר עם התנהגות נאותה כיאה לעם הנבחר שבו יהיה קידוש שם שמיים
זה קרה. והנה.. את רגע לפני החלטה גורלית שתשנה את חייך לכאן או לכאן ולעולמים ולא רק את שלך.. גם של זה שאת רוצה אולי "להיפטר" ממנו..
בשבוע שעבר יצאתי בקריאה לעם ישראל להתחיל בקמפיין מחץ לקירוב הגאולה שקוראים לו "אני אוהב כל יהודי" – להחליט ולשנן ולעשות הכול כדי לאהוב כל יהודי מכל הלב!
בימים טרופים אלו הרבה אנשים מחפשים נקודת אחיזה שתהווה להם מקור של ביטחון קיומי. האופטימיות היא נצרך מאד חשוב, חיוני והכרחי לעומת החדשות הקודרות בארץ ובעולם.
"המתכון של החיים" – מי לא רוצה, ובפרט בימים מאתגרים וקשים אלו שבהם האי וודאות משתוללת והחוסר ביטחון הקיומי מגיח כמעט מכל פינה.
בבית, בעבודה, בכל מקום בו אתם נמצאים בחברת אנשים. הם משאירים אתכם מרוקנים חלקית או לחלוטין, עם הרגשה מעיקה ולא נעימה שבדרך כלל קשה להסביר.
"יום הולדת רק פעם בשנה, רק פעם בשנה.." "היום יום הולדת, היום הולדת ל.. חג שמח וזר פורח.. היום יום הולדת.." אחחח! תענוג יש לי היום יום הולדת.
ההצגה חייבת להימשך ואת חייבת להמשיך עם ההצגה. ההצגה והעמדת פנים ממשיכה כי גם סוף כל סוף איך נוציא את השקר החוצה ותתגלה כל מערומייך בחוסר בושה??!
הסערה האחרונה סביב מופע ההתרמה למפעל החסד של הרב פירר, הותירה אותי ואת הקולגות שלי בתחושה קשה.
תשמעו, זה אולי נשמע מוגזם, אבל הסיפור הזה טומן בתוכו מסר אדיר, לא רק טיפ שכל אחד מאיתנו היה רוצה לקבל.
צעקתי "מתאבדת", אבל זה היה מאוחר מדי. היא שלחה את ידה אל השקית המהוה ושלפה משם חופן סוכריות, חטפתי ריקושטים לפנים... ככה התחילה המלחמה המתוקה!
לא, לא מוכרחים להיות מושלמים, לא חייבים להגיע תמיד למאה. אך חוסר מושלמות בשיטה – ממרר את החיים. שאיפת חיים להגיע עד לשלושת רבעי הדרך לא שווה כלום.
"אז ישבה לפני אישה מהרחוב שלנו, ממספר 30 עד מספר 40, וצעקה לתוך הטלפון: "בשביל מה בכלל התחתנתי איתך! אף פעם לא עשית לי כלום בחיים!", כל האוטובוס הסתכל לעברה...
החיים הם כמו מגהץ: מחליקים, מיישרים, עושים טעויות ועוברים לסדר היום עד שמקבלים מכה, חוטפים לקח. כי המגהץ הוא המורה הטוב ביותר, וכוויה אחת...
כמה מילים על תופעה עצובה וכואבת, על בעיה ושמה "חצי הכוס המלאה". לא ביום אחד צמחה לה השיטה הסדיסטית הזו והיא גם לא נוצרה מאליה.
נקודת הזינוק מתחילה תמיד מטפיחה רכה על השכם: "קיבלתי ד"ש ממך". זה יכול להיות מחבר רחוק או מהשכן, אך הקולגה פוקח עיניים אשמות: "מה, זה כבר התפרסם?"
מדהים ומרגש לראות בכל פעם מחדש, איך לכל צרה הניחתת עלינו מתעוררת לפתע תרופה מאיזה מוח קודח של מדען מפוזר המפריח מחקרים לחלל העולם, וכולם נאלמים דום.