הרב יצחק אבוחצירא
כשאנחנו מגיבים בעצבנות או בחוסר סבלנות ועל אף שזה אמצע הלילה, והוא עלול להעיר את כל הבית, ויש לנו למחרת סדר יום עמוס ועוד מאה ואחד סיבות מוצדקות... כשאנחנו לא מגיבים נכון, אנחנו משדרים שאיבדנו שליטה, מה שרק מגביר את החרדה שלו.
שיקוף במקום שכנוע לעיתים אנחנו כהורים מתקשים להבין "מה יש לילד בראש" או לא מצליחים להסתכל דרך עיניים של ילד, ובטוחים שמה שעוזר לנו, בוודאי יעזור גם לו.
אם תשלחו את הילד לישון בשעה שבע בערב לאחר שישן שעתיים בצהריים, כעת כשאינו עייף, סביר להניח- שיסרב, או שילך למיטה אך יקרא לכם כל רגע באמת לאות שונות ומשונות כגון: "אמא! מים...שכחתי את ה... אני צריך לשירותים... תכסי אותי"
באי ציות של הילד הוא משדר לנו- קשה לי, זה למעלה מכוחותיי, אל תצפו ממני שאעשה את רצונכם עכשיו, בגלל שיש לי סיבה טובה ומוצדקת לסרב לכם, אנא אל תנסו אותי . לכן מה עושים??
השבוע, ברצוני לשתף אתכם קוראים יקרים, בשאלה חשובה שנשאלתי ע"י אחד הקוראים. שאלה זו בוודאי, מטרידה את כולנו, נדון בה בע"ה ביחד. השאלה היא כך: "
כך או כך, אנחנו חשופים לניגוד בינינו לילד, שלא תמיד דואג שנדע את הסיבה לסירובו וכמובן שמכאן הדרך קצרה מאוד להגיע לחוסר משמעת של הילד שהרי מה יעשה הבן ולא יחטא?!
כך עלינו לדעת, שלכל אדם יש כוח סבל מוגבל ואסור לנו ללחוץ אותו יותר מיכולתו ואפילו לדברים חיוביים. על אחת כמה וכמה בילד קטן, שהוא מוגבל ביכולת הנפשית והגופנית שלו גם יחד.
הורים יקרים, בשבוע שעבר, הכרנו סיבה/סוג נפוץ של "אי-ציות", דיברנו על "אי ציות להורים, מתוך התנגשות של רצונות".
הורים יקרים! תשכחו מכל מה שאתם "חושבים". אתם רוצים שינוי?! בבקשה. תעבדו על הרגש שלכם, מחקו את כל היחס והרגשות השליליים שנוצרו מההתייחסות של הילד כלפיכם ותפתחו ביחד עם הילד "דף חדש ".
כאשר נבצע עבודה משפחתית בצורה מודרכת, נוכל להכניס לתוך העבודה גם התנהגויות ותגובות לכל תרחיש בהתחשב בכל ילד.
ככל שהמטלות שהילד צריך לעשות, ייכנסו למערכת חוקים וסדר יום ויורגלו עד להטמעתן כסדר יום ברור ומחייב, כאשר הילד מנסה או פורץ את סדר היום או את חוקי הבית הברורים או הקבועים, יש לכך תגובה שונה...
ידוע כי הילד בתוך תוכו, בפנימיות רצונו, רוצה לעשות את רצוננו, רוצה להיות ממושמע ולהקשיב. אם כן מדוע אנחנו מדברים כל כך הרבה פעמים ואין מענה? מדוע נדמה לנו, שהמשמעת ממנו תגיע רק לאחר איומים?!