מוקדש לכל אחינו ואחיותינו הקדושים שמתו, נהרגו, נשרפו, נטבחו, נרצחו על קידוש השם, ולכל היהודים שמקום קבורתם לא נודע, ולכל היהודים שנהרגו בפיגועי האיבה, ולכל חיילי וחללי צה"ל הקדושים.
"אתם יודעים מה זה להיות בשואה?!" הוא צרח עליהם בצרחות אימה, ועוד הוסיף ואמר בתוקף, "אתם יודעים מה זה שדם יהודי נשפך ברחובות??!! לא! אתם לא יודעים וגם לא תדעו, כי לא הייתם בשואה".
היא הייתה בסך הכל ילדה בת שמונה כשהוטלה עליה משימה גדולה פי כמה ממידותיה הקטנות: ההבטחה לשמור על אחיה ורצון עז לחיות. סיפורה של ילדה מהשואה וההבטחה שלא קוימה.
"הנאצים לא היו מצליחים לעשות את זה לבד" אבא אמר לי, "הרשויות הפולניות והעם הפולני עזרו להם להגיע אל היהודים ולשלוח אותם אל מותם הנורא".
מעברים ומהפכים, משמחה לימי אבל. בדיוק ברגע הזה מצטרף גם יום השואה, כמו משלים את התמונה ונותן לנו פרופורציות, דורש שנכיר בשבריריות של עמנו, אך גם בעוצמתו.
לגדל ילד נאצי זו חוויה מורכבת וקשה, כמעט בלתי אפשרית. מה אני הייתי עושה במקומה? האם הייתי יכולה להיות מספיק חזקה למסור את נפשי? המחשבות לא הרפו ממני...
באותם רגעים בהם השלימה החיה הנאצית את מלאכתה, באותם רגעים ממש היא הפסידה לגמרי במערכה, משום שדווקא אז התגלה משהו נפלא בעם ישראל!
יהודים רבים ששרדו את השואה מספרים על כוח האמונה, הניסים וההשגחה הפרטית שליוו אותם באותם ימים. ביום הזה כולנו כואבים, אבל גם מתחזקים עם המסר העצום שיש בו, ולא רק לנו!
"אם מישהו מכם יעלה בדעתו להדליק נרות חנוכה – נירה בו למוות", הודיעו לנו הגרמנים. לא התנגדנו. אבל ידענו שאדם אחד כן יעשה את זה. היה זה רבי נפתלי, הצדיק של הבלוק.
שנים רבות ניסו לתת מענה לאותן שאלות קשות ונוקבות: מדוע קרתה השואה? ואיפה אלוקים היה? אבל לצד שאלות אלה צריך גם לשאול איפה היה האדם?
הסיפור ממחנה בוכונוואלד - זה היה רק חלום יפה... אבל במקום הזה אין מלאכים. כאן יש רק עבודה קשה ורעב והרבה מאוד פחד. על איזה מלאך אמא דיברה?
"על מניצ'ה שמעתם פעם? יקחכם האופל! טפוי... ואילו אני, רק היום נמלטתי באמצע הרצאתו הפילוסופית של הפרופסור שלי, ירקתי לתוך פרצופו היהודי הארור! נראה מי מכם יודע..."
"היא הילדה היהודייה היחידה בכל בית הספר, ושאר הילדות הקטנות יודעות את זה. הם שיחקו ב"תופרת" והבת שלכם הייתה כרית הסיכות..."
מאחורי גדרות תיל בלי הורים וחברים, בתוך קרונות גדולים, מובלים יהודים הישר לתוך תאי גזים, משרפות ואל תוך יערות - אל מותם האכזרי... הולכים בדממה כצאן לטבח...
רק אבן בפינת המרתף ששם הוחבאו הילדים, ועץ התפוח אשר מתחתיו נקברו שמותיהם של הילדים – מהווים עדיין עדות אילמת למעשה הגבורה...
"מבוהל עד מוות גיליתי שאני תלוי על סולם. מתחתי עובדים להבי ענק, שרק לפני יומיים השחזתי אותם בעצמי, ומועכים טונות של תפוחי עץ. אם אני מרפה, ולו יד אחת..."
אבא חייך אליו וענה: "אני מודה לו שלא עשה אותי גוי, אני יודע בוודאות, שאם היה עלי לבחור בין להיות אסיר סובל, או אדון נאצי, ודאי שהייתי בוחר להיות בדיוק...
"שוייצ'קי!" (נרות), זרקתי לו בפרצופו קריאה נחרדת ומוזרה, מבלי שהוא יתפוס בדיוק, כי ברגע זה התחשק לו לעבד יהודי נבזה כמוני, להדליק נר חנוכה בריש-גלי ובפומביות יתירה...